כלי חמדה בראשית קכח

זכה לכוון לדברי רבינו ז"ל אמנם גם מדבריו נראה דמהני רק במה שלא נצטווה אלא שקיים ברוה"ק כמו באיסור זונה לכהן דהוא רק איסור ממתן תורה ואילך אמנם בז' מצות ב"נ לא הי' שייך זה אף קודם מתן תורה. אמנם לענ"ד יש לעיין בזה טובא דנראה מסברא דקודם שנתנה תורה לגמרי לישראל ונאמר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה מקודם לזה הי' עוד כח התורה בשמים אפי' באותן מצות שנצטוו ישראל ורק לאחר שנחתמה התורה הקדושה בהחלט ונתנה לישראל מאז אמרינן תורה לאו בשמים היא ומכ"ש קודם מתן תורה בז' מצות אע"ג דנצטוו עלי' מאדה"ר ואילך מ"מ לא ניתן להם התורה אפי' מז' מצות אלו לא ניתן להם בהחלט ונשאר כח התורה בשמים ושוב מהני הוראה משמים בענין ז' מצות אלו. ולכאורה יש להביא ראי' ברורה לזה מנסיון העקידה שנסה הקב"ה את א"א להקריב את יצחק אע"ג דשפיכת דמים הוא מז' מצות ב"נ וע"כ משום דהוא עפ"י הדיבור הי' חייב אברהם לשמוע וכן יצחק צריך הי' להאמין לאברהם שהי' נביא מוחזק הרי דמהני נבואה לעבור על ד"ת שנצטוו וזה בוודאי אין לומר דלא נצטוו באזהרת שפכ"ד אלא להמיתו מיתת הדיוט אבל לצורך קרבן לא נאסר להם הריגת אדם זה בוודאי אינו כיון דסתמא נאמר לנח שופך דם האדם דמו ישפך הרי נאסר בכל גווני אפי' לצורך הקרבה ג"כ וזה ברור ופשוט

איברא דאינו ראי' מזה די"ל דנביא מוחזק מה שמנבא לצורך שעה בוודאי נאמן כמו אליהו בהר הכרמל וזה אפי' לאחר מתן תורה נאמן א"כ ה"ה קודם מתן תורה בז' מצות בוודאי לצורך השעה הי' נביא נאמן אבל להתיר לשבטים כולם אחותם בתמידיות וכן יעקב שישא שתי אחיות בתמידיות זה אינו בגדר צורך שעה ושוב א"א להתיר משמים על מה שכבר נצטוו לכן צריך לומר דעל זה לא נצטוו והי' הקיום ג"כ רק ע"י רוה"ק לזאת מהני רוה"ק להתיר. איברא שרבינו ז"ל בסוף דבריו כתב בזה"ל והודיע ליעקב כי ראוי לו לישא שתי אחיות כמו שנאמר לו לאליהו להקריב בחו"ל עכ"ל. מבואר מזה דרבינו ז"ל ס"ל דהוי רק בגדר לשעה וא"כ לכאורה הדרה קושיא לדוכתא אמאי צריך רבינו ז"ל דוקא להטעים ההיתר כיון שלא נצטווה יעקב על האיסור דב' אחיות אלא שקיימם ברוה"ק. אמנם לאחר העיון עמדתי בכוונת רבינו ז"ל עפימ"ש לקמן בזה"ל ואל יקשה לך למה נחשב ליעקב לגנאי מה שנשא ב' אחיות כדאיתא בערבי פסחים אין בזה קושיא כי זה הוא הגנאי כי לא הותר לו ב' אחיות אלא בשביל שלא נתנה לו התורה וכו' ואם נתנה התורה לא הותר דבר זה ליעקב שלא מצאנו שיהי' איסור ערוה נדחה עכ"ל. הרי מבואר מדברי רבינו ז"ל ביאור הדברים היטב דבאיסור ערוה ל"ש שיהי' לו היתר עפ"י נביא ולצורך השעה ולכן הותר לו ליעקב ולהשבטים עפ"י רוה"ק רק משום שלא נצטוו הא אם היו נצטוו ע"ז לא הי' שייך בזה היתר ונ' דזה רק מיוחד באיסור ערוה כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה שונא זימה א"כ משעה שנאסרה ערוה זו והוי' בכלל עריות ה"ה זימה ול"ש בזה שום היתר וכבר ראיתי שזכה לכוון לזה רבינו הגאון מוהר"י זצ"ל בסוף ספרי לוחות העדות בדרושו שם שכתב להאריך הרבה בענין זה וג"כ כתב כלל זה דאע"ג דבכל העבירות מותר לשמוע לנביא מוחזק לצורך שעה חוץ עכו"ם הוסיף הוא ז"ל ה"ה גילוי עריות דבזה ל"ש לשמוע לנביא לצורך שעה ואם מתנבא כן ידעינן בטח דנביא שקר הוא דבדבר ערוה לא יתיר הקב"ה אף לצורך שעה עיי"ש שהאריך בזה בדברים נכונים בכמה ענינים. אמנם כן בעיקר הדבר ראיתי לרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בחידושיו עה"ת בפ' ראה בקרא דלא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי מנסה וגו' שכתב בזה"ל והנה מצות כל הפרשה במתנבא לעבוד עכו"ם אבל במתנבא בשם