כלי חמדה בראשית קכז

אמרינן גר שנתגייר כקטן שנ"ד מ"מ לענין פו"ר מסתברא לי' לריו"ח כיון דקודם גיורת הי' מקיים מצוה זו וא"כ לא אמרינן בזה גר שנתגייר כקטן שנ"ד והסברא בזה עפמ"ש בת' חו"י ז"ל לברר דענין זה דגר שנתגייר כקטן שנולד תליא באותן ענינים שנשתנו ממה שהי' בגיותן דבאותן ענינים שלא נשתנו לא אמר גש"נ כקטן שנ"ד. ומעתה זה כוונת התוס' דלענין פו"ר ס"ל לריו"ח דלא הוי בכלל אשתני כיון דגם מקודם הי' נכלל במצוה זו ולכן לא אמרינן בזה גר שנתגייר ושפיר מקיים בזה פו"ר ומעתה נאמר דטעמא דר"ל דס"ל דגם לענין מצות פו"ר אמרי' גר שנתגייר כקטן שנ"ד היינו משום דר"ל ס"ל דאפי' א"נ דב"נ יש לו רשות לקיים מצות פו"ר בעודו בגיותו ויש לו שכר כאינו מצווה ועושה מ"מ כיון דהשתא בא לכלל חיובא הוי שינוי וכיון דאשתני במצוה זו ממה שהי' קודם לכן שוב אמרי' גש"נ כקטן שנ"ד. ומעתה נראה פשוט דזה דוקא בגר שנתגייר לאחר מתן תורה אבל ישראל במ"ת כיון שקודם מ"ת היו חייבים במצות פו"ר וא"כ אז קיימו המצוה באותן הבנים נהי דעתה כשנתגיירו הוי כקטן שנולד מ"מ לענין מצוה זו דפו"ר מודה ר"ל דלא הוי כקטן שנולד כיון דלא אשתני בזה וא"כ אף א"נ דישראל במ"ת הי' להם דין גרים מ"מ קיימו פו"ר בבנים שהי' להם קודם לכן. וזה נכון לפענ"ד

ג) עוד כתב רבינו המהר"ל ז"ל לתרץ הקושיא הנ"ל בזה"ל ואפשר לתרץ עוד כי תולדות יעקב שהותר להם לישא אחותם הי' ברוח הקודש וכו' והכל הי' ברוח הקודש כי יעקב שהי' יודע ברוח הקודש ידע שמותר לשבטים אחותם כמו שהיו יודעים לקיים התורה ברוה"ק יודעים ג"כ להתיר ברוה"ק. ואין זה סותר התורה כי נותן התורה אוסר ונותן התורה מתיר כמו שביארנו. וכן הטעם מה שנשא יעקב שתי אחיות וכו'. ומי שהי' מודיעם להם התורה הודיעם ג"כ זה עכ"ל. מאריכות לשון רבינו ז"ל ודקדוק לשונו הזהב נראה דדוקא בהנך מצות דב"נ אינו מוזהר רק דהם קיימו אותם מפאת שקבלו עליהם להיות ישראל ע"ז אמרינן כיון דכל קיום מצות אלו הם מפאת רוה"ק שוב מהני רוה"ק לומר להם שהפעם מותרין לעבור על מצוה זו. אבל בז' מצות ב"נ נראה דרבינו ז"ל ס"ל דלא היו יכולין האבות לעבור עליהן אפי' עפ"י רוה"ק עיין היטב בכל דבריו ותמצא מבואר כן. וביאור הדברים נראה דהנה באמת קיי"ל דאסור לעבור על ד"ת אפי' עפ"י בת קול או עפ"י רוה"ק משמים דתורה לאו בשמים היא. אך זה דוקא לאחר קבלת התורה דנתנה התורה לישראל שוב אמרינן דהתורה לאו בשמים היא משא"כ קודם מתן תורה א"כ כל קיום התוה"ק הי' ע"י רוה"ק. שוב יכול להורות היתר ע"י רוה"ק. אך זה דוקא במה שלא נצטוו אבל בז' מצות שנצטוו ב"נ ע"ז שוב אמרי' לא בשמים היא ושוב לא מהני רוה"ק עפ"י שמים להתיר להם איסור זה וזה מקרוב בא לידי ספר יקר יד אליהו להגאון מוהר"א זצ"ל האב"ד מקאליש וראיתי בחלק א' סי' מ"ג שכתב להסתפק אם מותר לסמוך על רוה"ק בתערובות טריפה בין כשירות במה שמכיר ברוה"ק איזהו הטריפ' ואיזהו הכשירה. וכתב שלכאו' יש לפשוט זה ממקרא מפורש דאמר הקב"ה לאבימלך השב א"א כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה. וקשה הא אברהם הי' כהן ושבויי מלכות הם שבויות גמורות ומן הדין היתה אסורה לבעלה רק מחמת שהוא נביא הוא סומך על רוה"ק שלו להתירה וא"כ מבואר דמהני בזה היתר עפ"י רוה"ק לברר אם זינתה או לא וכתב לדחות דאינו ראי' מאברהם דהא כל עיקר הטעם שאסור לסמוך על רוה"ק לברר הספק הוא כדאיתא בפ' הזהב לא בשמים היא והיינו דוקא לאחר שנתנה התורה בארץ לא נתנה רשות להשתמש בבת קול ורוה"ק אבל א"א שקיים כה"ת בעודנה בשמים אז ודאי מותר להשתמש ברוה"ק לברר הספק עכ"ל. והנה