כלי חמדה בראשית קכו

אברהם בשביל שנדבקו בדת ישראל ולכן אף א"נ דדינם לבין עצמם פקע הקורבה מהם מ"מ זרע אברהם נשארו ולא שייך לומר שנפקע קורבת האבות מישראל וז"ב ופשוט. אמנם בעיקר הדברים נראה ברור ואמת כמו"ש דל"ש כלל בישראל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואדרבה בזה נשלמה תכלית יצירתם הקודמת כמוש"ל

ונראה דגם דעת הגאון בעל ש"ש ז"ל בביאור דברי רבינו ז"ל כדברינו דהרי הוא ז"ל כתב עפ"י דברי המהר"ל ז"ל לתרץ את משה רבינו שפירש מן האשה מה דקשה לכאורה אפי' לפי דעת ב"ש דבשני זכרים ג"כ קיים מצות פו"ר מ"מ הא במתן תורה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ לר"ל לא קיים מצות פו"ר וצריך לקיים עוד הפעם מצות פו"ר ומזה הוכיח כדעת המהר"ל ז"ל דבמתן תורה ל"ש הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דהי' ע"י הכרח עיי"ש מש"כ עפי"ז דברים נכונים ואכ"מ. אמנם לכאורה הדברים מחוסרין הבנה הא נראה פשוט דמשה רבינו לא הי' בכלל ישראל שכפו אותם לקבלת התורה דהרי חז"ל דרשו בזה על ויתיצבו בתחתית ההר ומשה עלה אל האלקים וא"כ מ"ר לא הי' בכלל זה וא"כ הדרא לדוכתא קושית הגז"ל. אלא ודאי דג"כ ס"ל בדעת המהר"ל ז"ל כמו"ש ולכן אף דמשה רבינו לא הי' אונס היינו משום דמ"ר לא הי' צריך לזה והוא מעצמו נתעלה בהשגתו להשיג כל זאת שכל חיותו ע"י התוה"ק וא"כ פשוט דלא גרע מכלל ישראל לומר עליו דהוי בכלל גר שנתגייר וכקטן שנולד דמי. וזה ברור לפי דברי המהר"ל ז"ל

ב) ודברי הגאון בעל שב שמעתתא ז"ל הואיל דאתא לידן נימא בהו מילתא ונאמר דמה דפשוט לי' להגז"ל דא"נ דישראל במתן תורה הי' להם דין גר שנתגייר כקטן שנולד לא קיימו לר"ל מצות פו"ר בבניהם שהי' להם קודם מתן תורה היו צריכין לקיים מחדש מצות פו"ר ולענ"ד נראה פשוט דאפי' ר"ל מודה דישראל קיימו מצות פו"ר בבניהם שהי' להם קודם מתן תורה. ונקדים לבאר דברי הגמ' יבמות (דף ס"ב ע"א) דאיתא התם איתמר הי' לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ריו"ח אמר קיים פו"ר ור"ל אמר לא קיים פו"ר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואזדי לטעמיי' דאתמר הי' לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ריו"ח אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה לי' ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנ"ד וצריכא דאי אשמעי' בהאי קמייתא בהאי קאמר ריו"ח משום דמעיקרא נמי בני פו"ר נינהו וכו' ואי איתמר בהא בהא קאמר ר"ל אבל בההיא אימא מודה לריו"ח עכ"ל הגמ'. וברש"י ז"ל ד"ה בני נח וז"ל בני פו"ר נינהו דכתיב ויאמר להם אלהים פו"ר עכ"ל. וצריך להבין כוונת רש"י בזה הא פו"ר הוי נאמרה ולא נשנית ולישראל נאמרה ולא לב"נ וא"כ מה בכך דקודם מתן תורה היו מצווין על פו"ר ובתוס' ד"ה ריו"ח אמר קיים פו"ר כתבו בזה"ל אע"ג דלענין כמה דברים אמרי' גר שנתגייר כקטן שנ"ד מ"מ מסתברא לריו"ח הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מיפטר נמי כשנתגייר עכ"ל. ולכאורה צ"ע מאוד מה שייך דקיים כיון דלא נצטוה ע"ז בעודו ב"נ ואיך נפטר השתא וכבר נתעורר בזה הטו"א ועיי' במנ"ח

אמנם מה שנלענ"ד בזה דריו"ח ס"ל כיון דמעיקרא בני פו"ר נינהו דהיינו קודם מתן תורה הי' המצוה עליהם נהי דאח"כ ניטלה מהם ונתנה לישראל היינו רק דהחובה ניטל מהם אבל מ"מ נשארו באותה מצוה בתורת רשות ואם מקיימין אותה מצוה קעבדי כמו נשים במצ"ע שהזמ"ג למ"ד רשות וכיו"ב כתבנו לעיל בענין יבום בקרובים וזהו פירוש הגמ' דמעיקרא בני פו"ר נינהו ולכן גם היום אע"ג דאינם חייבים במצות פו"ר מ"מ מקיימין מצוה בזה. ומעתה נראה דזהו כוונת התוס' אע"ג דלענין כמה דברים