כלי חמדה בראשית קכד

לאחיו הגדול דאע"ג דבבעל אמו אינו חייב בכבודו לאח"מ אמו היינו טעמא משום דהקורבה נפקע ואין כאן כיבוד אם כלל משא"כ באחיו הגדול. כסברת בעל לב שמח הנ"ל. משא"כ הרמב"ן ז"ל לשיטתו דלאחר מיתת אשתו לא פקע הקורבה עוד ממנה ואי לאו דצריך ש"ז הראוי להזריע הי' חייב עלי' משום א"א. כנראה מדברי גמ' יבמות הנ"ל. ואעפי"כ אמרי' דאינו חייב בכבוד בעל אמו לאחר מיתת אמו א"כ שפיר כתב הרמב"ן ז"ל דאין סברא דמה דדרשינן מוא"ו יתירה יהי' לו יותר חומר ממה דדרשינן מגופי' דקרא וזה נכון. היוצא לנו מזה לענין כיבוד זקינו נראה ברור דלדעת הר"מ ז"ל חייב גם לאחר מיתת אביו אמנם לדעת הרמב"ן ז"ל אולי י"ל כן דאינו עדיף מכבוד אחיו הגדול

ובעיקר דברי המדרש שכתב דחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו שאינו מובן כוונתו דאכתי הי' לו ליעקב להזכיר גם את אברהם כמו שנתקשה בזה הרמב"ן ז"ל י"ל בפשיטות שכוונת המדרש הוא דכיבוד אב הוא גם לאחר מיתה של אב משא"כ כיבוד זקינו אינו אלא כל זמן שחי זקינו אבל אחר מיתת זקינו ליכא חיוב כיבוד וזה הכוונה בתיבת "יותר" דהיינו שהחיוב נמשך יותר שכ"א אינו נפסק משא"כ כיבוד זקינו ולכן כיון שאז כבר מתו אברהם ויצחק שוב לא חשש כי אם לכבוד אביו אבל לא לכבוד זקינו אך גם בזה יש לעיי' כמובן ואכמ"ל יותר רק להלהיב לבבך לתורה כתבתי בזה ראשי פרקים ואתה חזק ואמץ בתורה כאו"נ ונפש אוהבך הדו"ש. ע"כ לשון התשובה שכתבתי בזה

אמנם בעיקר הדבר בחיוב כבוד זקינו עיין בסוטה (דף מ"ט ע"א) דהשיב ר' יעקב לר' אחא בר יעקב זקנו לאו בריך אנא ועיי"ש במהרש"א בחידושי אגדות שכתב בפשיטות דאינו חייב בכיבוד ונראה מדבריו ז"ל דאין חילוק בין בן הבן בין בן הבת ועיי' בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ד. אמנם לדעתי נראה קצת מלשון הגמ' שם שסיימו והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא נראה דדוקא בן הבת אינו חייב בכיבוד משא"כ בן הבן. וי"ל בזה מתרי טעמי. א' כיון דבת בעצמה בעודה נשואה לבעלה פטורה מכיבוד ה"ה בנה דאתי מחמתה כמו שכתבנו לעיל ואע"פ שיש לחלק כמובן מ"מ י"ל כן. ב' כיון דמצינו בענין תלמוד תורה דחייב אדם ללמד את בן בנו מבואר דלענין ת"ת הוי בכלל ולמדתם את בניכם וילפינן לי' מקרא דוהודעת לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת בחורב וכיון דהוא מחויב בגידולו לתורה ה"ה דמחויב בן בנו בכיבוד. ולכן מדקדק הגמ' רבי רבי בר ברתך אנא. והיינו כיון דבזה אין החיוב לגדלו לכן גם הוא אין חייב לכבדו אע"פ שמגדלו משא"כ בבן הבן. ויש להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו

ב) (מ"ו י') ובני שמעון וגו' ושאול בן הכנענית וברש"י ז"ל בן דינה שנבעלה לכנעני כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצית לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה. עיי' במזרחי שהאריך בזה דלמה לאיסור כנענית חששו ולאיסור אחותו שהוא איסור ברור ממתן תורה ואילך לא חששו. ובגור ארי' לרבינו המהר"ל מפראג ז"ל האריך הרבה בעיקר דבר זה דהא דאבות הקדושים קיימו כל התורה. ויען שיש בדברי קדשו הרבה דברים חדשים ולא ראיתי עוד מי שיביאם ויבארם לזאת אמרתי להביא דברי קדשו כסדר ולפלפל בהם קצת כי יש בהם כמה עיקרים ויסודות בדברים הנוגעים לכללות התוה"ק

א) וזה יצא ראשונה. מ"ש רבינו ז"ל בשם יש מפרשים כי קודם מתן תורה אע"ג שהיו מקיימים כל התורה כולה אך צריכים היו לקבל עליהם התורה כגרים שנתגיירו לכך לענין קבלת התורה ל"ש בהם ענין אחוה שיהי' אחים לענין