כלי חמדה בראשית קכב

ובאמת י"ל עוד בסגנון זה לחלק בין אביו לאבי אביו דבאביו י"ל אפי' אם לאו אביו הוא מ"מ בעל אמו הוא וג"כ חייב לכבדו מה"ת מדרשא דאת אמך ולכן שפיר חיישינן דילמא עשה תשובה משא"כ באבי אביו כיון דהוא רשע א"ח לכבדו דאם נבוא לחוש דילמא עשה תשובה יש לחוש דלמא לאו אביו הוא ואינו חייב בכבודו כלל. ועפי"ז אולי י"ל קצת מה דאיתא בירושלמי מכות פרק אלו הן הגולין ה"ה בזה"ל. תנא ראב"י כלפי שנאמר גואל הדם ימית את הרוצח. הרי מי שהכה את בנו. בנו השני נעשה גואל הדם להמית את אביו. אבל אח שהכה את אחיו אין אחיו השני נעשה גואל הדם להמית את אחיו עכ"ל. והוא תמי' מאוד דאביו יהי' מותר להרוג בשביל שהרג אחיו. ואחיו אסור להרוג בשביל שהרג אחיו. ולהנ"ל י"ל דראב"י ס"ל דבאביו י"ל דילמא לאו אביו הוא ואינו חייב בכבודו ומיירי דאמו כבר מתה ואינו חייב בכבודו משום בעל אמו משא"כ אחיו מן האם ג"כ והוא אחיו הגדול דמחויב בכבודו מה"ת שפיר אסור להרוג אותו כיון דיש לחוש דילמא עשה תשובה והוא אחיו ודאי כנ"ל

איברא דכל זה לפילפולא אבל לקושטא דמילתא רחוק לומר שזה כוונת הירושלמי דמלבד דכיבוד אח הוא רק באחיו הגדול ובירושלמי מבואר סתמא דאח אינו נעשה גואל הדם להרוג את אחיו מלבד זאת גוף הסברא דכבוד אחיו יהי' חמור מכבוד אביו קשה טובא לכן נראה בכוונת הירושלמי עפ"מ דמבואר בר"מ ז"ל ריש הלכות רוצח דכל הראוי לירושה הוא בכלל גואל הדם. והכסף משנה לא הראה מקורו. ונלענ"ד דמקור דברי הר"מ ז"ל הוא מדברי ראב"י הנ"ל וס"ל בפירושא דראב"י. דכוונתו הוא דאב שהרג את בנו נעשה הבן גואל הדם כיון דהבן ראוי לירש את האח הזה ואע"ג דסדר נחלות הוא דאב יורש את בנו מ"מ הכא כיון דהאב הרג את בנו במזיד והתראה ונתחייב מיתת ב"ד הרי הסוף שנחלת אחיו יפול לידו כיון דהאח אין לו בנים וא"כ הרי הוא היורש וממילא הוא נעשה גואל הדם משא"כ אם אחיו הרג את אחיו השני דאז האב יורשו. האב נעשה גואל הדם ולא האת כיון דאיתא לאב הרי האב יורשו ואע"ג דברור הדבר דאין כוונת הר"מ ז"ל דיהי' צריך הגואל הדם להיות יורשו בפועל רק דצריך להיות ראוי לירושה ופשיטא דאחיו נעשה גואל הדם אפי' אם יש לו בנים ג"כ אם אין הבנים הורגין אותו מ"מ י"ל דס"ל לראב"י דסדר גואל הדם הוא לפי סדר נחלות ולכן באיתא לאב אין האח נעשה גואל הדם אלא האב שהוא קודם לאח. אבל אם אין האב רוצה להרגו פשיטא דהאח יכול להרגו אבל מ"מ המצוה על האב שהוא יהי' הגואל הדם כיון שהוא זוכה בנחלה. וי"ל יותר כיון דעיקר המצוה על האב שיהי' גואל הדם אם אין האב רוצה להרגו ומוחה ביד בנו ג"כ להרוג אותו אסור להרוג אותו מצד כיבוד אב ואע"ג דמצוה ביד גוה"ד ואביו שאמר לבנו שלא לעשות מצוה א"צ לשמוע לו שלא להרוג את אחיו. ויודע אני כי הדברים דחוקין אך לחומר הנושא מוכרח אני לפרש כן דברי ראב"י שיהי' א"ש דבריו בלי שום הגהה ומי שדעתו רחבה מדעתי ויפרש בדרך מרווח יותר ישא ברכה. ובעיקר קושית הבית הלל על דברי הרמ"א ז"ל מדברי הגמ' מכות בפשיטות לק"מ דהרי הכא לא הותר להיות גואל הדם ולהרוג את זקינו אלא היכא דהרג את אביו אבל אם הרג את דודו נראה דאינו נעשה גואל הדם וי"ל שזה כוונת הר"מ ז"ל במה שסיים ואלא ב"ד ממיתין אותו (נעשה גואל הדם) היינו דלא אמרינן דב"א יהי' גואל הדם להרוג את הזקן וא"כ מבואר מזה להיפך דחייב אדם בכבוד זקינו. אך היכא דנוגע לכבוד אביו אז נדחה כבוד של זקינו לגמרי ולכן בן הנהרג יכול להרוג את זקנו בשביל שהרג את אביו. וזה ברור ופשוט למעיין בש"ס ור"מ ז"ל

וראיתי בדבריך שכתבת בשם רבך הרב שיחי' לחדש כיון דכיבוד זקינו