כלי חמדה בראשית קכא

אביו רשע ואינו חייב לכבדו וע"כ כהר"מ ז"ל דס"ל דגם אביו רשע חייב לכבדו. אך לפי"ז י"ל דזה דוקא אביו אבל זקינו כיון דאינו חייב לכבדו כמו אביו אין חייב לכבדו אם הוא רשע ואין מזה ראי' נגד דברי המדרש דהגמ' מיירי במזיד שחייב מיתה מדינא ונעשה רשע ולכן דוקא באביו חייב בכבודו אבל לא בזקינו. ובזה מדוקדק דברי הר"מ ז"ל פ"א מהלכות רוצח שאחר שכתב דין זה דבן בנו נעשה גואל הדם אבל הבן אינו נעשה גואל הדם סיים בזה"ל "אלא ב"ד ממיתין אותו" עכ"ל ולכאורה הוא למותר ולמה כתב זה אלא ודאי להורות שדין זה דוקא במזיד אז יש לחלק בין אביו לאבי אביו משא"כ בשוגג גם לאבי אביו אינו נעשה גואל הדם את"ד

והנה הדקדוק בלשון הר"מ ז"ל בוודאי נכון. וגם זה בודאי נכון כדבריך דבשוגג ל"ש לומר דבן בנן יהי' נעשה גזאל הדם להרוג זקינו. אף אי נימא דאינו חייב לכבדו אבל מ"מ הרי הוא קרובו ונכדו וכיון דבשוגג הוא רק רשות ביד גואל הדם מצד כי יחם לבבו ואיך שייך בזה חימום להרוג זקינו בשביל שהרג אביו בשוגג ואין זה מטבע האדם כלל לכן ברור הדבר דכל דינים אלו מיירי במזיד. אמנם מה שכתבת דהחילוק הוא דבאביו כשהוא רשע ג"כ חייב לכבדו אבל לא בזקינו לכאורה הדבר מחוסר תבלין כיון דקיי"ל דאפי' אביו רשע ג"כ חייב לכבדו א"כ י"ל דה"ה בזקינו אם נימא דחייב בכבודו אין לחלק בין הוא רשע או לא. אמנם מה שיש לקיים דבריך בדרך פילפול דהנה כבר תמהו המפורשים בדעת הר"מ ז"ל דפסק דאפי' אביו רשע חייב לכבדו מ"ט ותירץ דעיקר טעמא דהר"מ ז"ל דיש לחוש דילמא עשה תשובה ולכן חייב לכבדו ובאמת במקום דל"ש החשש דתשובה אינו חייב לכבדו. והדברים עתיקין בספרי האחרונים. אמנם באמת יש לעיין בזה הא בכל אב יש לחוש דילמא לאו אביו הוא רק דאזלינן בת"ר וא"כ אמאי ניחוש דילמא עשה תשובה הא לנגד זה יש חשש דילמא לאו אביו הוא ואינו חייב בכבודו כלל אך צ"ל דרוב זה דאביו הוא אלים דהוי רוב שכבר הוחזק ול"ש לחוש לדילמא לאו אביו הוא. אמנם אכתי יש לעיי' דהרי מבואר בתוה"ק בבא במחתרת באב על הבן יש לו דמים דאב אינו הורג את הבן בשום פני וא"כ הכא כיון דחזינן דאב זה יצא מגדר הטבע והמית את בנו במזיד יש לחוש דלאו אביו הוא וא"כ שוב יהי' מותר להרוג את אביו. איברא דזה טעות דאע"ג דהרוב איתרע קצת לגבי אחיו הנהרג משום שהרגו אביו אבל אצלו הרוב נשאר אלים דאביו הוא בודאי וא"כ שפיר אסור הבן להרוג את אביו אע"ג דהוא רשע דחיישינן דילמא עשה תשובה ומעתה זה דוקא להרוג את אביו אבל את זקינו אם הרג את אביו אז שפיר נעשה נכדו זה גואל הדם מצד כיון דהוא רשע אינו חייב בכבודו מה אמרת דילמא עשה תשובה ז"א דאם באנו לחוש יש יותר לחוש דלאו זקנו הוא כלל כיון שהרג את בנו במזיד י"ל דלאו אביו הוא וממילא אינו זקנו ושוב מותר להרגו דאינו מחויב לכבדו כלל. וזה נכון בפירוש דברי הגמ'. ועפי"ז אחיתנא להבין מה דקשה לכאורה ברמב"ם ז"ל שמדייק לכתוב בזה"ל האב שהרג את בנו אם הי' בן להנהרג הר"ז הורג את אבי אביו ואם אין לו בן אין אחד מהאחין נעשין גואל הדם להמית את אביו עכ"ל. ולמה צריך דוקא שיהי' בן הנהרג אמאי לא נימא דאף אין להנהרג בן מ"מ בן אחיו יכול להרוג את זקינו בשביל שהרג את דודו ונעשה הוא גואל הדם שלו כיון דלזקינו נעשה גואל הדם ובאמת בסוגיא דמכות י"ל כן אמנם בר"מ ז"ל מבואר להיפך. אמנם להנ"ל א"ש דדוקא בן הנהרג יכול להרוג זקינו מצד ממ"נ כנ"ל אבל נכד אחר אסור להורגו דאפי' אם הוא דודו בוודאי כגון אח אביו מן האם ג"כ מ"מ אסור להרוג את זקנו כיון דחייב בכבודו ואי דרשע הוא דילמא עשה תשובה כנ"ל. ודו"ק היטב בכ"ז: