כלי חמדה בראשית יב

לפמ"ש רבינו הרמב"ן ז"ל בקרא דוהארץ היתה תוהו ובוהו דזה הי' בריאה שכבר נברא חומר הילוי שמזה הוציא אח"כ הבריאה כולה ומתחילה ברא השי"ת מאין כח היולי וזה הי' מיד ביום הראשון ובששת ימים הוציא הקב"ה מכח אל הפועל שני החומרים שמים וארץ עיי"ש באריכות בדה"ק. וא"כ כיון דאמרינן דכל בריאות שמים וארץ תליא בתורה הקדושה א"כ אם ישראל אין מקבלין התורה גם תוהו ובוהו לא צריך וא"כ מה זה שאמר ר"ל ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו והו"ל למימר ואם לאו נתבטלה כל הבריאה כולה ואף תוהו ובוהו בכלל

אמנם מה שנ"ל בהעמק הענין שכוונה עמוקה כוון ר"ל בזה. ונקדים לבאר מה שיש לדקדק בלישנא דקרא אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי שלכאורה תיבת חוקת למותר והוה לי' למימר שמים וארץ לא שמתי. לכן נראה דהכוונה דהנה ידוע שענין בריאת העולם הי' שעיד"ז יתגלה כבוד מלכותו של השי"ת על כל העולם וכל הברואים יכירו וידעו כי ד' הוא אלקים ואין זולתו

אמנם לכאורה מבריאת העולם על סדר זה בטבע תמידיות אשר כל ימי הארץ לא יהי' שינוי ותמורה מכח זה נותן מקום למינים לרדות שבעוה"ז הכל מתנהג עפ"י הטבע ומשטרי השמים ואין השי"ת משגיח בתחתונים ח"ו אמנם להוציא דעה זו מלב ולהשריש אמונת השי"ת וגם השגחתו בתחתונים בחר בנו עם סגולתו וע"י התוה"ק שנתן לנו רוממנו על כל משטרי הטבע ואנחנו הם שלוחי השגחה לברר לכל באי העולם אמיתת אמונת יחודו של עולם וזה הוא תכלית הבריאה שאנו מקוים עלי' בביאת הגואל צדק בב"א. אמנם ז"ד אם ישראל מקבלים את התורה אבל אם ישראל לא יקבלו את התורה הרי צריך להיות נתפרסם יחודו והשגחתו ית' ע"י הבריאה בעצמה לכן צריך שיהי' הבריאה באופן אחר דהיינו שיהי' תמיד שינוי בהנהגת העולם כדי שנדע ונכיר ע"י בריאת העולם את אחדותו ית"ש וזה פי' הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה "חוקת" שמים וארץ לא שמתי היינו שהקב"ה לא הי' נותן חק בבריאת שמים וארץ רק הי' בורא שמים וארץ שיהי' תמיד הנהגה אחרת וזה שאמר ר"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אחר שברא ששת ימים ונתן בהם כח הטבעי להיות הטבע מתמדת והולכת תמיד בלי שינוי אמר להם הקב"ה שזה רק אם יקבלו ישראל את תורתי אמנם אם לאו אחזור אתכם לתוהו ובוהו והיינו לכח היולי כמו שהי' בבריאה ראשונה דיש מאין ואח"כ אוציא אל הפועל הבריאה תמיד באופן אחר כדי שיתגלה בעולם מלכות שמים בארץ עי"ז ונמצא דרך חוקת שמים וארץ תלי' בתוה"ק כנ"ל ודו"ק היטב בזה כי נ"ל נכון מאוד בס"ד לפי"ד הרמב"ן ז"ל

ה) במדרש מובא בס' חוט המשולש איתא למה לא כתיב ביום השבת ויהי ערב ויהי בקר מפני שנשים חייבות בקידוש היום ד"ת והוא תמי' מאד ונראה לבאר דהענין הוא דהנה יש לעי' דהנה הטעם דנשים חייבות בקה"י הוא מצד ההיקש דזכור לשמור. אך א"כ ז"ד לאחר שנתנו דברות האחרונות אבל בדברות הראשונות שלא נאמר בהם אלא זכור אמאי נתחייבו אז בקה"י ודוח"ל דאה"נ דקודם שנתנו דברות האחרונות לא היו חייבות בקה"י וג"ז דוחק לומר כיון דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו א"כ גם אז הי' ההיקש אע"ג דלא נכתב בלוחות כ"ז דוחק

אמנם מה שנלענ"ד בזה דהנה בשבת לא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר והענין כמו"ש במדרש דכולה אורה והכוונה דשבת הוא למעלה מן הזמן כיון דהקב"ה ברכו וקידשו ועשה את השבת וכיון שהוא מקודש בקדושת השי"ת אינו נופל תחת סוג הזמן ואינו דומה ליו"ט דב"ד הוא דמקדשי לי' ומה שהוא ע"י אדם נופל תחת סוג הזמן אמנם שבת שכל הקדושה מהקב"ה והוא למעלה מן הזמן לכן לא כתיב בי' ויהי ערב