כלי חמדה בראשית יא

נשאר עליהם איסור הראשון שנאסר לאדם הראשון ובבהמה טמאה דאסורה לישראל אכתי נשאר עלי' איסור אכילת בשר שנאסר לאדם הראשון וא"כ זה דוקא אם אמרי' דעצם אכילת בשר הי' אסור לאדם הראשון אבל לדעת התוס' דרק להמית ברי' הי' אסור לו אבל כשמתה הי' מותר לו הבשר א"כ איך אפשר לומר דבבהמה טמאה נשאר איסור אכילה הקודם. דהרי להמית מותר גם בבהמה טמאה ואיסור אכילה מעולם לא נאסר לאדם הראשון. ומבואר בתו"כ דאכילת בשר הי' אסור וזה מוכרח לפי דברי התו"כ וצ"ע בכל זה. ועוד קשה על שיטה זו דהאיסור הי' להמית ברי' מהא דמבואר בלמך שהתנצל על הריגת קין שהי' סובר שחי' הוא כמו שאמר לו תובל קין נכדו ולכן משך בקשת והרגו נראה מזה דהיו הורגין חיות ואינו איסור כלל. דאל"כ עכ"פ אינו שוגג כיון דהי' מזיד באיסור הריגת חי'. ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו

אמנם רבינו הרמ"ה ז"ל בחידושיו לסנהדרין שם דחה דברי התוס' וכתב בזה"ל ואנן עייננא בה ואיגלאי לן פירוקא בס"ד והדין הוא פריקא דכי קאמרינן דלא הותר לו בשר באכילה לאו דאצטוי עלי' בפירוש קאמרינן אלא לא הותר לו קאמרינן דמסתמא כל הנבראים שהי' בעולם היו אסורות לו כעבד זה שאין לו רשות להנות משל רבו עד שיטול רשות הימנו ומהו דאישתרי לי' אישתרי ובשר דלא אישתרי לא אישתרי. מיהו אזהורי מיהת לא אזהרי' עילוי' אלא לאמה"ח בלחוד ונפ"מ לענין קטלא עכ"ל הזהב

והנה כוונת דבריו הקדושים נראה מבואר עפי"מ דאיתא בברכות (דף ל"ה ע"א) אמר ר' יהודה אמר שמואל כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל דהוי קדשי שמים שנאמר לד' הארץ ומלואה וכו' ולא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה מבואר מגמ' דאף מה שניתן לו רשות מכל מקום כיון דצריך ברכה הא כלו בלא ברכה מעל דהוי קדשי שמים וע"י הברכה נעשה של האדם וא"כ במה שלא ניתן רשות הוי קדשי שמים ולכן הי' אסור לאדה"ר לאכול בשר כיון דלא ניתן לו רשות ממילא אסור לאכלו כיון דהוא של ד'. וזה ברור ואמת בכוות הרמ"ה ז"ל. ועפי"ז נראה לתרץ מה דהקשו המפרשים דלדעת רמ"ה ז"ל יקשה על הבל איך הקריב מצאן הא כיון דלא הותר להם אכילת בשר ל"ה מן המותר בפיך. בשלמא לדעת התוס' ודעמי' דרק להמית ברי' הי' אסור להם א"כ כיון דלצורך קרבן הי' מותר להמית ברי' ושוב ממילא הוי מן המותר בפיך ואע"ג דאיסור מכח ההקדש לית לן בה משא"כ לדעת הרמ"ה ז"ל בעצם הי' אסור להם אכילת בשר הדרא קושיא לדוכתא ועיי' בעיקר הקושיא בקול שמחה ובס' זכרון נפלאות פירוש על הגדה ש"פ להרב הג' מו"ה ר"א ז"ל האב"ד מסאכטשאוו מ"ש בזה. אמנם לפי"מ שביארנו כוונת הרמ"ה ז"ל נראה דלק"מ כיון דכ"ז דהי' אסור לאדה"ר אכילת בשר הוא רק משום דהוה של הקב"ה והוי כהקדש. אבל בעצם אינו אסור כלל. ובזה אינו שייך לאסור מצד דלא הוי מן המותר בפיך. ועפי"מ שביארנו י"ל דרך דרוש בדקדוק לשון הקרא לקמן בקרבן הבל והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. ולכאורה הך "גם הוא" מיותר וצריך ביאור. אמנם עפ"י דעת הרמ"ה ז"ל י"ל דהכוונה דאע"ג דבאמת כיון דלא הותר להם אכילת בשר וה"ה של גבוה א"כ ל"ש לומר דהבל הביא דדוקא גבי קין דהביא מפרי האדמה שייך הבאה כיון דהוא שלו משא"כ גבי הבל וקמ"ל התורה דגם הוא הביא דרחמנא אחשבה להבאתו כאילו הי' שלו. ונכון הוא בעזהשי"ת

ד) במס' עכו"ם (דף ג' ע"א) אמר רשב"ל מה דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין תורתי מוטב ואם לאו אחזור אתכם לתוהו ובוהו. וזה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי. ועיי"ש היטב. לכאורה יש להבין