כלי חמדה בראשית קי

הבוקר. ז"א כיון דהמצוה שיתן שמן כשיעור שיהי' דולק מערב ועד בוקר נהי דהב"י ז"ל ס"ל דהכא דלא הי' להם עצה רצו עכ"פ לצאת ידי קצת מצוה אבל כיון שנעשה הנס בוודאי נעשה הנס שיהי' דולק כהלכתו דהיינו שיהי' בו מיד בתחלת ההדלקה כשיעור מערב ועד בוקר. וז"ב ופשוט. אך לכאורה צ"ע עוד כיון דמצות המנורה הוא שיהי' מתרומת הלשכה והיינו שיהי' לכל ישראל חלק בו וא"כ מה מהני הנס כיון דהי' של גבוה ולא הי' לישראל חלק בו. וע"כ צ"ל כיון דנתברך שמנן של ישראל שנתנו לתוך המנורה הוי הכל של ישראל. אך יש לעיין בזה כיון דבאמת בשעת הריבוי הרי המעט שנתנו הי' של הקדש והוא של גבוה א"כ של גבוה נתברך וא"כ אין לישראל חלק בכל השמן ולא נתקיים בזה מצות הדלקה. אמנם י"ל כיון דקיי"ל דמהני שאלה בהקדש והואיל אי בעי מיתשיל חשיב כדידי' ולכן הוי שם הבעלים דכל ישראל על השמן ומעתה שפיר כיון דנתברך השמן הזה הוי כל השמן של כל ישראל ושפיר נתקיים המצוה כתקנה. ומעתה לפימ"ש המל"מ בפ"א מה' מעה"ק הלכה ד' לחדש דאף דס"ל לב"ה דיש שאלה בהקדש מ"מ כשכבר קידש בכלי שרת ל"מ שאלה עיי"ש שמתרץ בזה קו' התוס' סוטה (דף ו' ע"ב) ועיי' מ"ש בחי' שם ואכמ"ל. וא"כ א"א לומר כתירוץ הב"י ז"ל דנתחלק השמן לח' חלקים ונוסף במנורה דהרי במנורה כיון דהוא כלי שרת וא"כ השמן שניתן בתוכה נתקדש בכלי ושוב ל"מ שאלה והוי של גבוה לגמרי וכי נתברך של גבוה נתברך וא"כ לא הי' השמן של ישראל לכן ב"ה לשיטתם ס"ל שהשמן נתברך מיד בפך ואז הי' הנס ושפיר הי' השמן של כל ישראל כיון דבפך הי' רק קדושת דמים ולא נתקדש עדיין בכלי שרת ומהני שאלה ולכן ס"ל לב"ה מוסיף והולך. אמנם כ"ז לב"ה אבל לב"ש לשיטתם דס"ל דאין שאלה להקדש א"כ גם בהיות השמן בפך לא הי' מהני שאלה וצ"ל לשיטתם דלא תליא שם בעלים בשאלה רק כיון דהוא הקדש מכוחם נקראים בעלים על הדבר וא"כ שוב אין נפ"מ אימתי נעשה הנס ולכן שפיר ס"ל כתי' הא' של הב"י ז"ל דהנס נעשה במנורה ולכן ס"ל פוחת והולך והבן היטב

אמנם לכאורה י"ל דז"א וגם ב"ה יכולים לסבור כתירוץ הב"י ז"ל דהנה בחידושי הקשיתי לשאול ע"ד הב"י ז"ל שכ' דחלקו השמן לח' חלקים לעשות עכ"פ קצת מצוה שיהי' דולק בכל לילה מעט במנורה לפי"מ דמבואר בש"ס דעשו מנורה חדשה של עץ והנה קיי"ל כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן וא"כ כל זה שנתקדשה המנורה הוא רק ע"י עבודה וכיון דהמצוה הוא שיהי' דולקת מערב ועד בוקר וצריך ליתן בה שמן כשיעור א"כ כשנותן פחות מזה הרי ל"ש עבודתה מחנכתה וא"כ הרי לא הי' מנורה כלל ולא הי' מצוה כלל בהדלקתה. וכתבנו לתרץ דע"כ צ"ל דדעת הב"י ז"ל דס"ל דכמו דהוי מצוה אע"ג דהוא רק ח"ש מהמצוה ה"ה דהוי לענין זה עבודה של המנורה ונתחנכה עיד"ז ונעשית עיד"ז כלי שרת וז"פ. ומעתה י"ל דגם לב"ה אע"ג דס"ל יש שאלה בהקדש וא"כ סברא גדולה לומר דשם בעלים תליא בשאלה מ"מ י"ל דהנס נעשה במנורה כמו"ש הב"י ז"ל. ואין להקשות הא במנורה כבר נתקדש בכלי ול"מ שאלה ז"א דהרי כ"ז דנתקדש בכלי הוא רק עיד"ז שנתן בה שמן קודש להדלקת המנורה עיד"ז נתחנכה המנורה ונעשית כלי שרת ונתקדש השמן קדושת הגוף משא"כ אם שאלו על השמן א"כ השמן הוא של חולין ופסול למנורה וא"כ לא נתחנכה המנורה וליכא כאן כ"ש כלל. ולא יהי' קידוש כלי כלל ושפיר אף לב"ה מהני שאלה אף לאחר שניתן השמן למנורה ושוב י"ל דגה לב"ה הי' הנס במנורה שנתרבה השמן בכל לילה במנורה

איברא דז"א דזה תינח בלילה ראשונה דאז עדיין לא נתחנכה המנורה כ"א ע"י הדלקה זו שפיר יש לומר כנ"ל