כלי חמדה בראשית קח

אמנם לקושטא דמילתא עומדת קושית מהרש"א ז"ל כחומה דהנה באמת איכא עוד לאו בעמוני ומואבי דלא תדרוש שלומם וטובתם וקשה על בועז איך עשה חסדים עם רות כמפורש בקרא וגם זה שנשא אותה משום בקשתה לעשות עמה חסד כמפורש בקרא הא עבר על לאו דלא תדרוש שלומם וטובתם כנ"ל אך כ"כ בספרי חמדת ישראל בשם הר"ם ממיץ ז"ל דבנקיבות דליכא הלאו דלא יבוא עמוני ומואבי ה"ה דליכא לאו הזה דתרווייהו לאוין אחת הם ומעתה זה דוקא אליבא דאמת אבל לשיטת דואג וסייעתו ששאלו אם מותר לבוא בקהל והי' ס"ל דהלאו בנקיבות ג"כ א"כ ממילא דהלאו דלא תדרוש שלומם איכא ג"כ בנקיבות וא"כ שוב יקשה על בועז איך עשה עמה חסד וא"כ צ"ל דדואג הודה שבועז הי' ס"ל כן אך באמת הגואל נחלק עליו בזה וכמו"ש המפורשים דטעם הגואל הי' מצד איסור ולא כמו שנדחק המהרש"א ז"ל. ודו"ק בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעיין

ד) מפני שהרבה פעמים חלין ימי חנוכה בפרשת וישב וגם היום בעת סדרי הדברים לדפוס הוא חנוכה תרס"ה לפ"ק חל יום הראשון בש"ק פרשת וישב לזאת אציג בזה שני גרגרים בהגדה והלכה השייך לחנוכה ולא העתקתי ממה שכבר כתבתי בחידושי אלא ממה שחנני השי"ת בימים האלו ואם מצער הוא ותחי נפשי בזה [ואי"ה כאשר יזכני השי"ת להו"ל ספרי דרך חיים שמה ימצאו קונטרס גדול על סוגיא דכבתה בדברים ערבים ומתוקים בעזהשי"ת]

במס' שבת (דף כ"א ע"ב) ת"ר מצות נ"ח איש וביתו וכו' והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וכו' וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג עכ"ל הגמ'. והנה לכאורה צ"ע טובא מה ענין נר חנוכה לפרי החג בשביל שפרי החג מתמעטין והולכין ה"ה לנר חנוכה מה ענין זל"ז. ועיי' במהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שכתב דב"ש ס"ל דכמו דפרי החג דג"כ הוא נגד מעלין בקודש מ"מ כיון דאיכא טעמא שהוא נגד שבעים אוה"ע שיהי' פוחתין והולכין לא משגיחינן על הא דמעלין בקודש ה"ה כאן דאיכא טעמא אי נימא כתירוץ הא' של הב"י דמעיקרא היו מחלקין לח' חלקים ונמצא ח' חלקים שמן פוחתין והולכין לכך לא משגיחינן על הטעם דמעלין בקודש ולא מורידין אתד"ק. אך לפי דה"ק צ"ע מה זה דאמרינן בגמ' כנגד פרי החג והל"ל כמו דמצאנו בפרי החג ונראה מגמ' דהוא אותו ענין בפרי החג

לכן נלענ"ד ונקדים לבאר ענין פרי החג שצותה תוה"ק להקריב בחג הסוכות שיהי' כח האוה"ע פוחתין והולכין מה זה הכוונה שיהיו פוחתין והולכין הא ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ואמאי דוקא בחג הסוכות. ונראה דהענין הוא בהקדם לבאר דברי הגמ' מס' ע"א (דף ג' ע"א) דלעתיד לבוא כשהאוה"ע יטענו לפני הקב"ה על קבלת התוה"ק יאמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל או"א הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל או"א מבעט בסוכתו ויוצא עיי"ש והוא תמי' מאוד דלמה יבחר הקב"ה מצות סוכה דוקא. ונראה בביאור הדברים עפמ"ש בכמה דוכתין שעיקר ענין בתורת ישראל במתן תורה הקדושה היתה להראות שהכל הוא מהשי"ת ולהמליך השי"ת על כל הדברים הטבעיים ולהיות נקבע בלבבינו כי הכל מהשי"ת וכן לקדש את עצמו שכל מעשיו אשר מוכרח לעשותה מכח שהוא בן אדם בכל זאת יוכל להשפיע עליהם קדושת השי"ת והכל קודש ועיי' בפ' וירא שהרחבנו הביאור בכמה ענינים והנה ענין זה נראה במצות סוכה שהקב"ה צוה לישראל לקיים מצות סוכה דוקא באכילה ושתי' ושינה וטיול היינו כל עניני עוה"ז ועשאה התוה"ק מהם מצוה ויהי' כל האדם מוקף במצוה בכל עניני הגשמי' להראות שכל עניני הגשמיים של האדם להתקדש בקדושת השי"ת וזה שיאמר הקב"ה לאוה"ע לעת"ל מצוה קלה