כלי חמדה בראשית קב

ואין לומר משום תוס' איסור ז"א הא הכא אין כאן תוס' איסור כלל כיון דאפי' אם יזכה בה ג"כ מהני ביטול כיון דעומד שיחזירו להנכרי ושוב אמרינן א"ז באיסה"נ וא"כ נסתרה הראי' הנ"ל

איברא דיש לעיי' בזה דהנה הר"ן ז"ל כרב לתרץ הקושי' הנ"ל מא"ז באיסה"נ כיון דאם לא יזכה בה הישראל מהני ביטול ול"ה איסה"נ לחלוטין ושוב יש זכי'. וצריך להבין על הרשב"א ז"ל אמאי לא ניחא לי' תירוץ זה וצ"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל כיון דעכ"פ אם יזכה בו לא יהי' מהני ביטול וא"כ איך אפשר לזכות בו ולכן צריך הרשב"א ז"ל לחדש דלתוס' איסור יש זכי' באיסה"נ וזה פשוט. ומעתה במתנה ע"מ להחזיר דגם לאחר הזכי' מהני עדיין ביטול שוב גם הרשב"א ז"ל מודה דאמרי' יש זכי' באיסה"נ כיון דיש עוד עצה בביטול כנ"ל וא"כ שפיר מהני גם לדעת הרשב"א ז"ל מתנה עמלה"ח בע"ז. והדרא לדוכתין הוכחת הג' ז"ל

אמנם בל"ז יש לפלפל בראי' זו לפמ"ש התוס' בכמה דוכתין לתרץ דהא דמהני מתנה עמלה"ח אע"ג דכל מתנה שא"י להקדישה אינה מתנה. ותי' לחד תי' כיון דמקיים התנאי בהחזרת דמים הוי מתנה מעליא א"כ ה"נ מחויב להחזיר את החפץ או את הדמים. ומעתה נראה דאסור להחזיר הע"ז להנכרי דהנה ידוע קושית העטז"ק בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי יכול לומר הרי ש"ל הא א"ז באיסה"נ ותירץ משום דאם יתן מעות הרי הנגזל נהנה מאיסה"נ וא"כ הכא דהנכרי מותר ליהנות מדמי מבו"ז דאינו מוזהר אלא מלעבוד אבל לא מליהנות וא"כ שוב אסור להחזיר לו העבו"ז מטעם פורע חובו באיסה"נ וא"כ גם במתנה עמלה"ח עומד לשריפה ואמרינן כתותי מיכתת שיעורי'. אמנם יש לדחות דל"ש בזה פורע חובו מאיסה"נ כיון דבשעת שלקחו הי' ג"כ איסה"נ ואינו דומה לגזל חמץ ועבר עליו הפסח דגזל דבר המותר בהנאה. ויש להאריך הרבה בזה בפילפולים שונים אמנם לקושטא דמילתא א"צ לכל זה ובלא"ה אין כאן ראי' כלל לא מיבעי' לדעת הפוסקים דלאו דוקא הפקעת הלואתו מותר רק גם הפקעת שאלה מותר והעיקר אם בשעה שבא לידו הי' בהיתר שוב א"צ להחזיר להנכרי א"כ נראה דה"ה במתנה עמלה"ח מותר להפקיע ושלא להחזירו להנכרי וא"כ נראה פשוט דאסור להחזירו להנכרי כיון דמצוה לשרפו ולאבדו ומחויב לקיים בי' מצותו אמנם אפי' לדעת הש"ך דס"ל דרק הפקעת הלואה מותר משא"כ בפקדון אסור דהוי כמו גזל נכרי מ"מ הא כ"כ בת' שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח דמותר לגזול ע"ז מנכרי ולית בי' איסור גזל דהרי רחל אמנו ע"ה עשתה כן וא"כ מכ"ש הכא נראה ברור דאסור להישראל להחזיר להנכרי רק צריך לקיים בו מצות שריפה וא"כ שוב אמרי' כתותי מיכתת שיעורי' ולא משכחת לה ביו"ט ראשון שיהי' שלו ולא יהי' עומד לשריפה כיון דהוא שלו ה"ה מחויב לאבדו כדין כל ע"ז ונהי דאם ישרפנו ה"ה גזול למפרע מה בכך כיון דגזל עכו"ם מותר לכן מוכרחים התוס' לומר דמיירי ביו"ט ב' וא"כ אינו ע"ז של ישראל כלל ושוב אינו מחויב לאבד אותה כלל כיון דהוא של נכרי ושפיר יוצא בה דל"ש כתותי מיכתת שיעורי' כיון דמהני בי' ביטול כנ"ל נכון וברור בעזהשי"ת. היוצא לנו מזה שאין מדברי התוס' האלו הוכחה לדברי הג' מוהר"ז ז"ל לומר דע"ז שהי' פ"א ברשות ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם ל"מ ביטול. ועיי' בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על רוחב לבבו של כת"ה

ג) ויש להעיר מדברי הגמ' ע"ז (דף י"ג ע"א) איכא דמתני לה אברייתא ר"ש ב"מ אומר עכו"ם של ישראל אינה בטילה עולמית מה עולמית וכו' ואמאי לא תירץ הגמ' דרשב"מ קאי על ע"ז שהי' פ"א ברשות ישראל וע"ז אמר