כלי חמדה בראשית קא

קרקע עם אילנות מחוברין א"כ בודאי דאינן נאסרין כיון דלא נטעו מתחילה לכך וא"כ אין מקום לקושית כת"ה כלל ומהתימא על מעכת"ה שלא הרגיש בזה

ומ"ש כת"ה לתרץ את קושייתו מצד באין כאחת הנה לשיטתו דפשיטא לי' דבכה"ג מהני ביטול אע"ג דבשעה שנעבדה הי' עבו"ז של ישראל מ"מ בחזר וזכה בה עכו"ם מהני ביטול א"כ י"ל דעדיפא מיני' עפ"ד המג"א בסי' תע"ג בשם המרי"ו ז"ל דבמרור כיון דאינו מתקיים בקרקע לא דמי לאסא ועוד טרם שנתלש אם הוא רק עומד לתלוש כתלוש דמי וקניי' הנכרי דנגזלת אז עיי"ש. א"כ י"ל דה"ה לולב הוי אינו מתקיים ואמרי' בי' כל העומד לתלוש וא"כ נעשה מקודם של עכו"ם דאז נגזלת דהוי כמטלטלין ואח"כ כשנקצצו מבטלו ול"צ לומר דבאין כאחד ומה שקשה על המג"א ז"ל הא העכו"ם לא עשה אז קנין מחדש ובמה קנה אותו ומה בכך דדינו כמטלטלין וכבר העיר בזה הגרע"א ז"ל בגליון שם כתבנו לתרץ במק"א ואכ"מ] אמנם כן בעיקר הדבר דפשוט לי' לכת"ה דבע"ז של ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם מהני ביטול לענ"ד צריכא עיונא רבה דלא מיבעי' לפי"ד הסוברים דבע"ז של ישראל אע"ג דעבדה עכו"ם מ"מ מדאורייתא אין לה ביטול ודמי לעבו"ז שעבדה ישראל דאינה בטילה עולמית מה"ת וא"כ כמו דבע"ז שעבדה ישראל דפשיטא דאין נפ"מ דאף בחזר וזכה בה עכו"ם מ"מ אין לה ביטול ה"ה ע"ז של נכרי שזכה בה ישראל כיון דכבר נאסרה (מדרבנן) מה"ת שוב אין לה ביטול. אך אפי' לפ"ד הסוברין דבע"ז דזכה בה ישראל דאין לה ביטול הוא רק מדרבנן עי' בזה בר"ן פרק השוכר את הפועל ובפנ"י בסוגיין עיי"ש מ"מ כיון דכבר נאסר מדרבנן בעת היותו של ישראל י"ל דשוב האיסור אינו נפקע אף אם זוכה בו נכרי אח"כ כיון דכבר נאסר. וכיוצא בו מבואר במס' ע"ז (דף נ"ט ע"ב) דמקשינן בגמ' פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסורי' ויש להאריך בזה ואכ"מ]

ב) ויען כי הוא דבר חדש לדינא עיינתי בזה וראה זה מצאתי להג' בעל חת"ס ז"ל בחי' בפירקין (דף ל"ב) הביא בשם הג' מוהר"ז באסקאוויטץ ז"ל שנסתפק ג"כ בד"ז בעבו"ז שזכה בה ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם אי מהני בי' ביטול כיון דעתה היא ע"ז של עכו"ם וכתב להוכיח דבכה"ג לא מהני ביטול שהקשו על הא דאמר רבא בלולב של אשירה לא יטול ואם נטל יצא היכי איירי אי זכה בה ישראל הא ל"מ ביטול ואי דלא זכה בה ישראל הא לא הוי לכם. וכתבו דע"כ רבא מיירי ביו"ט שני דל"ב לכם ובדלא זכה בה הישראל אלו תודה"ק. וקשה אמאי לא כתבו התוס' דמיירי ביו"ט ראשון וכגון דהנכרי נתן לו ע"ז מתנה ע"מ להחזיר דשפיר יצא בו דהוי לכם ומ"מ אינו כתותי מיכתת שיעורי' כיון דהוא יחזירו להנכרי ושוב יהני בי' ביטול אלא וודאי כיון דהי' פ"א ע"ז של ישראל אפי' אם יתנו אא"כ בחזרה להנכרי ל"מ בי' ביטול כיון דכבר נאסר פ"א ושפיר כתבו התוס' דל"מ להך דרבא אלא ביו"ט ב' דלא בעי לכם אלו דבריו ז"ל ודפח"ח. ושמחתי בראותי כי כוונתי בזה לדעתו הרמה. אך בעיקר הראי' לא אכחד כי לענ"ד אין בו די להוכיח דין זה

והנה לכאורה עלה בדעתי בפשיטות דהנה ידוע קושית הראשונים ז"ל על הא דאמרי' בגמ' גזירה דילמא מגבהה לה והדר מבטל לה הא אין זכי' באיסה"נ. ותירץ הרשב"א בתשו' והריטב"א בחי' פסחים דאע"ג דא"ז באיסה"נ מ"מ לתוס' איסור יש זכי' באיסה"נ. והכא נמי כיון דאי נימא דיש זכי' נוסף בי' איסור דלא יהי' מהני בי' ביטול לכן אמרי' יש זכי' עיי"ש. ומעתה נראה להעיר דלא מהני מתנה ע"מ להחזיר כלל בעבו"ז דבזה הדרא קושי' לדוכתא כנ"ל הא א"ז באיסה"נ