כלי חמדה במדבר צו

היתר גמור ואצל הבעלים דשחיטה מותר מצד דחי' בכל מקום באימורין עדול"ת כיון דהיא מצותן והכהנים רק שליחותי' קעבדי ובזה א"ש גם מה שהעירו האחרונים מסנהדרין (דף נ"א) דשבת הותרה רק לכהנים ולא לזרים וקשה מפסח לפי דברינו [אף כי י"ל דר"ש לשיטתו דנשים בראשון רשות אינו מחוור לענ"ד. וכבר ראיתי זה במחברים]. אמנם להנ"ל א"ש דמה שהוא מצד דחי' לא מיקרי קיל ודוקא בכהנים דהותר להם השבת הוי שבת קיל אצלם משא"כ זרים דלא הותר להם אלא מצד עדל"ת ניתן השבת לדחות אצלם א"ז בגדר קיל וכמו שאינו קיל מחמת מילה ופק"נ שדוחה שבת אף בזרים וז"פ וברור

ג) ואם כנים הד' נלענ"ד לת' עפי"ז ד' רבינו הר"מ ז"ל בפ"ה מה' קרבן פסח ה"א שכ' בזה"ל מי שהי' טמא בשעת שחיטת הפסח וכו' הר"ז מביא פסח בי"ד לחודש השני בה"ע ושחיטת פסח זה מצ"ע בפ"ע ודוחה את השבת שאין השני תשלומין לראשון אלא רגל בפ"ע לפיכך חייבין עליו כרת עכ"ל ותמי' מאוד שנראה מד"ק דהא דשחיטת פ"ש דוחה שבת תלי' אם הוי חיוב בפני עצמו או תשלומין דראשון ומלבד שמסוגית הש"ס לא נראה כן וסתם משנה דפ"ש דוחה את השבת מלבד זאת יקשה אמאי לא אמרינן בסוגיא נפ"מ זו בין רבי ובין ר"נ עי' פסחים (דף צ"ג ע"א) ובת' הנ"ל נדחקתי בכונת הר"מ ז"ל לחומר הנושא אך ת' מתישב על הלב לא עלה בידי

ובפלפול התלמודים אמרתי בכונת הר"מ ז"ל עפ"י קושית הג' מו"ה דוד דייטש ז"ל הנודעת דאיך פסח דחי שבת לפ"ד התוס' דאל"ק פטור מפסח א"כ הוי כמו מכשירי ציצית ומזוזה דא"ד שבת לר"א משום דבידו להפקירן ולהפקיע את עצמו מהמצוה, א"כ ה"ה פסח הא בידו להפקיר קרקעותיו וכבר נאמר הרבה בישוב קושי' זו אמנם מה שנלענ"ד בזה דהנה חזינן פסח שאני משאר כל המצות שכל המצות לא מצאנו שיהי' התוה"ק מטיל רשות ג"כ על האנשים הפטורים ממצוה זו ובפרט בעניני הקרבנות דאינם באין בנדבה לא מצאנו רשות אמנם בפסח אפי' למ"ד דפטורות נשים מפ"ר מ"מ גלי קרא בנשים רשות ויכולות להכניס את עצמן בחיוב המצוה דפסח רואים אנו מזה שתוה"ק רצתה שאפי' מי שפטור ממצוה זו יכניס א"ע לחיוב המצוה ויקיים המצוה וא"כ ל"ש לומר דיפטור משום דבידו להפקיע את עצמו מהמצוה כיון דאדרבה במצוה זו מצוה להכניס עצמו לחיוב ולכן פסח דוחה שבת

אך לפ"ז ז"ד פ"ר אבל פ"ש לפ"מ שכ' במק"א דלר"ש דס"ל דנשים בשני רשות ע"כ דהוא מצוה בפני עצמה דבתשלומין ל"ש רשות דאם היתה חייבת בראשון הרי ממילא חייבות בתשלומין וא"כ בשני לא שייך לומר דיש רשות למי שפטור לעשותו א"נ דתשלומין דראשון הן א"כ שוב יקשה אמאי פ"ש דוחה את השבת הא בידו להפקיר קרקעותיו ובזה א"ל כנ"ל דבתשלומין ל"ש סברא זו לכן הוסיף הר"מ ז"ל דפ"ש דוחה את השבת משום דהוי מצוה בפני עצמה א"כ גם בפ"ש ל"ש לפטור מצד דבידו להפקירן ולפ"ז א"ש מה שלא אמרינן בגמ' נפ"מ זו רבי לר"נ כיון דבגמ' מבואר הנפ"מ בין רבי לר"נ בגר שנתגייר בין שני פסחים וידוע קושית הגאונים בעל טו"א ונו"ב ז"ל אם אמרינן דאל"ק פטור מפסח איך משכח"ל גר שיתחייב הא אל"ק ואי בירושת הבעל הא לאו דאורייתא ות' דמשכח"ל שהוליד בן ומת הבן והוא יורשו וא"כ הכא בגר שנתגייר בין שני פסחים לא משכח"ל בשו"א שיהי' לו קרקע וא"כ הרי פטור בלא"ה מפסח וע"כ דהסוגיא לא ס"ל הא דר"א דמי שאל"ק פטור מפסח וא"כ אפי' למ"ד דשני תשלומין לראשון ע"כ פ"ש דוחה את השבת וא"ש דלא אמרינן בסוגיא נפ"מ זו והארכתי עוד בזה

אך זה רק לפלפולא והרבה ת' בדבר א' דהרי הר"מ ז"ל ג"כ לא פסק להא דר"א דאל"ק פטור מראי' ומכ"ש מפסח