כלי חמדה במדבר צה

ראוי הי' בשעת שח"פ מקיים מצות הקרבת ק"פ אע"ג דאינו אוכל לבסוף א"כ אמאי זה אינו זמן המצוה ואם כי לענין בעידנא אולי י"ל בדעת הר"י ז"ל דלא ניחא לי' בת' הריב"א ז"ל כיון דעכ"פ אינו בעידנא ממש ונהי שגורם שעיד"ז יוכלו לזרוק הדם מ"מ אינו בכלל בעידנא ולא משום דפסח אינו נאכל אלא בלילה רק כיון דכהנים אינן זורקין את דם הפסח טרם שזרק דם הקרבן שלו והקטיר את האימורים דקודם לכן א"ר לאכילת פסח בערב וא"כ אינו בעידנא ממש ויש לפלפל בזה וכתבנו בח' שם ואכ"מ אבל הכא אף א"נ כיון דאכילת פסחים מעכבא לא קיים מצות הפסח כתקנה ונהי דמיפטרי מהקרבת פ"ש אבל לא קיים המצוה בשלימות מ"מ הא זה פשוט דזה דוחה שבת וברור הדבר דמי שעשה פסח בשבת ולא אכל בערב לא חילל שבת ועכצ"ל דהקרבה דוחה שבת וא"כ שפיר הוי זמן ההקרבה וא"כ מאי קשי' לי' לר"י ז"ל על ר"א

ומה שנלענ"ד בזה להעיר בדבר חדש דכונת הר"י ז"ל עפימ"ש רש"י יבמות (דף ל"ג ע"ב) דאע"ג דשחיטה בזר כשרה מ"מ אם זר שחט בשבת חייב משום שבת דשבת לא הותרה אלא לכהנים ולא לזרים וכ"כ במק"א שכ"נ דעת ר"ת ז"ל בתוס' כתובות (דף כ"ג ע"א) ד"ה עידי טומאה ומצאתי שכבר רמז ע"ז השעה"מ ז"ל פ"א מעבודת יוה"כ והארכנו בזה בת' ואכ"מ וא"כ לכאו' צ"ע אמאי דפסח מכשירין דחי אף בזרים דפשיטא דלר"א דס"ל דהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום דוחה את השבת היינו ע"י הבעלים שא"צ דוקא שכהנים יבואו אותו וקשה אמאי הא שבת דהותרה במקדש לא הותרה אלא לכהנים ולא לזרים ואיך הותר כאן שבת לזרים וע"כ דהכא אין ההיתר מפאת עבודה דמקדש אלא מצד שזה מצותן והוי כמו מכשירי סוכה ולולב דדחי שבת אף אצל זרים דמכשירי מצות לר"א דוחין את השבת ולכן שפיר קשי' לי' לר"י ז"ל כיון דמצות הבעלים בפסח מה שהוא מוטל עליהם הוא אכילת הפסח דזה הוא מצותן ומצוה זו זמנה אלא בלילה לכן ל"ש שמכשירין ידחה אצלם את השבת כיון דבשבת ליכא בזה אלא הקרבה דהוא ענין עבודה במקדש ובמקדש לא הותר אלא לכהנים ועיקר קו' הר"י ז"ל על הא דפשיטא לי' לר"א דמכשירין דוחין את השבת גם אצל זרים והוא הערה נכונה לענ"ד

איברא דבעיקר הדבר צ"ע באמת אף לרבנן אי הי' מותר לבעלים לחלל שבת בשחיטת פסח שקשה בעיני טובא לומר דיהי' אסור לבעלים לשחוט את הפסח בשבת משום דשבת לא הותר אצלם אלא לכהנים והרי שחיטת הפסח על הבעלים וכיון שכן צריך שידחה אצלם את השבת וכ"כ בת' אחת להעיר בזה עי' בטו"א חגיגה (דף ב' ע"א) ד"ה כיון שהעיר בהא דס"ל דפסח א"ד טומאה אלא בציבור אבל יחידין נדחין לפ"ש ואפי' אם פ"ש בשבת וקשה מ"ש שבת מטומאה דנדחה אפי' ליחיד וטומאה אינו נדחה להם וכתב דהוא מטעם דשבת לא ניתן לדחות אלא לגבי כהנים משא"כ טומאה שצריך להיות נדחה גם אצל הבעלים וכ' דיש לעי' בזה דנראה דשחיטת הפסח מותרת ע"י הבעלים כיון דכל ההיתר משום שליחות אין סברא שיהי' אסורין בזה והארכנו בזה בענין כל מילתא דאיהו ל"מ עביד וכו' ואכ"מ

איברא דלכאו' לפ"ד רש"י ותוס' הנ"ל דשבת הותר רק לכהנים אפי' בדבר שכשרה בזר נראה כד' הטו"א. אמנם לאחר העיון נלפענ"ד בזה לפי"מ דמבואר ביומא (דף מ"ט ע"ב) דשבת הותרה בק"צ עיי"ש

ומעתה נראה דזה הוא פלגתת ר"ח וב"ק אי שבת הותרה אף לזרים או רק לכהנים אבל זה כ"ע מודים שמה שהוא מצות הבעלים אף במקדש נהי דאינו מותר להם השבת אבל מ"מ מצותן דוחה את השבת ולכן כיון דגלי קרא דפסח דדינו כשאר ק"צ ודוחה שבת אצל הכהנים הוי