כלי חמדה במדבר צד

וראיתי ברש"י ז"ל ר"פ תמיד נשחט ד"ה צליית פסח שכ' בזה"ל דלכן א"ד שבת מפני שצורך הדיוט הוא ויכול לצלות מבע"י הנה הוסיף בזה סברא מפני שצורך הדיוט הוא נראה דכונתו אפי' לר"א דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ג"כ דוחין את השבת ה"ד לצורך גבוה אבל לצורך הדיוט ר"א מודה דאם אפשר לעשותן מע"ש אינו דוחין את השבת דאין לומר דכונת רש"י ז"ל שבא ליתן שני טעמים דלא דחי שבת וטעם א' משום דצורך הדיוט הוא לכן לא דחי שבת ז"א כיון דחזינן דפסח דוחה טומאה משום דעיקרו לאכילה לכן אע"ג דהוא לצורך הדיוט דוחה א"כ ה"ה שבת צריך שידחה אפי' לצורך הדיוט דכללא הוא דשבת וטומאה שוין לכן פי' רש"י ז"ל כיון דאפשר מבע"י לכן א"ד שבת דאינו דומה לטומאה דא"נ דאינו נאכל הרי הקרבן נפסל ע"כ וא"כ הצורך הדיוט הוא צורך גבוה ג"כ דפסח שא"ר לאכילה אינו פסח ולכן גם אכילה דוחה משא"כ שבת כיון דתמיד אפשר מבע"י א"כ הוא רק צורך הדיוט גרידא כיון דאכילת פסחים לא מעכבא א"כ ביום כבר קיים מצות הקרבה שאז הי' יכול לצלותו כנ"ל וא"כ שוב אין הצלי' דוחה שבת מדינא כיון דהוא רק לצורך הדיוט

ולפ"ז נלע"ד דמה שנתן הד"מ ז"ל טעם דאין הצלי' דוחה שבת משום שאפשר משתחשך הכונה ג"כ כנ"ל כיון דאפשר משתחשך וא"כ שוב אין הצלי' דוחה משום דהוא רק צורך הדיוט דמצות הקרבת הפסח מקיים אפי' אם אין הצלי' דוחה שבת ושוב לא תלי' הקרבה בצלי' כלל ורק אכילת הדיוט תלי' בזה וזה אינו דוחה שבת וא"ד לטומאה דגם הקרבה תלי' בזה דא"נ דאכילה אינו דוחה הק"פ א"ר לאכילה והקרבן פסול ועי' היטב בזה

ולפ"ז צ"ע ד' הכ"מ שמדמה זה להקטר חלבים ואימורים דהתם הוא צורך גבוה משא"כ הכא עיקר כונת הר"מ ז"ל כיון דאיכא עצה בצליית הפסח שוב הוי רק צורך הדיוט וכללא הוא דצורך הדיוט א"ד שבת ולפ"ז אין הכרח לדברינו שר"א ס"ל דמכשירין שאין זמן המצוה היום א"ד את השבת ועי' היטב בכ"ז כי כתבנו בהשקפ"ר מתוך טרדות שונות ויוכל להיות כי שגיתי באיזהו דבר פשוט והנני סומך בזה על כת"ה שיברר הד' לאשורן ואי"ה כאשר יבואו דבריו עוד אעיין בזה

ב) ועתה נשים לב לקושייתו השני' בגוף סברת התוס' דאכתי לא הוי זמן המצוה ואמאי הא נהי דאינו נאכל אלא בלילה הא זמן הקרבתו הוא ביום ועיקר מה שדוחה שבת הוא הקרבה והוא קו' גדולה וראוי לעורר עלי' והנה לכאו' עלה בדעתי דהר"י ז"ל סובר להלכה דאכילת פסחים מעכבא וא"כ הוי האכילה תשלום הקרבן ואינו נמנה באמת לב' מצות לפ"ז ולכן שפיר הקשה הר"י ז"ל דאיך מכשירי הקרבן דוחה וראי' לזה מד' הר"י ז"ל בתוס' לעיל (דף נ"ט ע"א) ד"ה אתי עשה דפסח שהקשה הריב"א ז"ל מ"ר הא אינו בעידנא דאכילת פסח אינה אלא בלילה ותי' הריב"א ז"ל דעכ"פ הוי בעידנא דמצות הקרבה ור"י מת' דעשה דחמיר דחי עשה הקל בכל ענין עיי"ש הרי שלא ניחא לי' בת' הריב"א ז"ל דהוי בעידנא משום דמקיים בזה מצות הקרבה וע"כ דס"ל כיון דאכילה מעכבת א"כ עיקר מצוה הוא האכילה והוא מצות הק"פ

אך באמת אינו מובן כיון דזה לכ"ע אף למ"ד דאכילת פסחים מעכבא היינו שצריך הפסח להיות ראוי לאכילה בשעת שח"פ אבל בלא אכל לבסוף בזה אינו בטל מצות הקרבת ק"פ ונפטר מפ"ש כמו שכ' הריב"א בתי' וכן מוכרח מסוגיות הש"ס לקמן (דף ע"ח ע"ב) בהא דת"ר דשחט בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה ואתי' אפי' כרבנן יעיי"ש היטב וא"כ נהי דצריך לחכמים שיהי' הפסח ראוי לאכילה ולא סגי בזה דגברי חזי לאכילה מ"מ כיון דל"צ אכילה ממש דאם