כלי חמדה במדבר צג

אך באמת קו' זו קשה גם ע"ד התוס' בשם הירושלמי שר"א הוכיח על מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ממכשירין שאפשר לעשותן לאחר השבת והיינו מהקטרת אימורים וקשה ג"כ כנ"ל הא בלילה ג"כ צריך לבוא לדחי אך באמת א"ש דבירושלמי מבואר דר"א אומר אימורי ציבור שכיחי אע"פ שאפשר להמתין למוצ"ש והיינו דאין ראי' שלו מאימורי פסח דבזה שפיר י"ל כיון דגם בלילה צריך לבוא לידי דחיית יו"ט שוב דוחה שבת לכן מביא ראי' מאימורי ק"צ בשאר ימות השנה שדוחה שבת אע"ג דבלילה הוא חול וא"ש ד' הלח"מ ג"כ דקושיתו ג"כ מתמידין דשבתות של כל השנה שדוחין שבת לכן שפיר מוכרח לת' מצד שכבר דחתה וחביבא מצוה בשעתא וא"כ ר"א דלית לי' האי סברא א"כ גם צליית הפסח צריך שידחה את השבת א"ל מטעמא דאמרן

שוב ראיתי שיש להעיר גם ע"ד הגמ' פסחים (דף ס"ח ע"ב) דמייתינן הא דר"ש דחביבא מצוה בשעתא דחי את השבת על הא דהקטר חלבים ואימורים דפסח דוחה את השבת ולכאורה להנ"ל בפסח א"ז רבותא כ"כ כיון דגם בלילה צריך לבוא לידי דחי' ובאמת ר"ש לא קאמר זה על פסח אבל הגמ' דמייתא הך ברייתא דר"ש על פסח צריך עיון לכאורה

ודרך פלפול י"ל עפמ"ש בת' דר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב ס"ל הבערה ללאו יוצאת כמבואר בירושלמי פ"ב דשבת וא"כ אין הבערה אסור כלל ביו"ט כמ"ש התוס' ריש פסחים וא"כ הקטרה היתר גמור ביו"ט ושפיר הוי רבותא לר"ש לשיטתו גם בחלבים ואימורים דפסח ועפ"ז י"ל גם בדעת ר"א דראי' שלו מהקטר חלבים ואימורים דפסח דג"כ ס"ל כר"ש במקלקל בחבורה כמבואר בכריתות (דף י"ט) וה"ה למקלקל בהבערה וא"כ א"ש ראייתו מהקטר חלבים ואימורים דפסח דג"כ הוי בלילה היתר גמור ודו"ק בכל זה

ובאמת בלא"ה י"ל דצליית הפסח בלילה ג"כ אינו היתר גמור לפי"מ דמבואר בתוס' פסחים (דף ה') דאם א"י להנות מיד בתחילת הבערה אינו חשיב היתר לצורך או"נ וא"כ בפסח דאיכא לאו דאל תאכלו ממנו נא כ"א צלי אש א"כ י"ל דלא הוי או"נ בשעת צלייתו דרק ע"י הצלי' נעשה או"נ וא"כ שפיר מדמה הלח"מ צליית הפסח להקטר חלבים דפסח ועי' בר"מ ז"ל פ"א מק"פ ה"ו שכ' בזה"ל ומביא לביתו לירושלים וצולהו ואוכל לערב נראה מדקדוק לשונו דהצלי' יהי' ביום ואולי מטעמא דאמרן איברא דלקושטא דמילתא ז"א ועי' בתוס' פסחים (דף מ"ז ע"א) ד"ה ואי אמרת וכתבנו מזה במק"א והא דכ' הר"מ ז"ל דצלי' מבעוד יום נראה דרבותא קמ"ל דלא תימא כיון דבערב פסח ג"כ הוא יו"ט מחמת הקרבת ק"פ ואינו תלי' כלל באכילתו בערב ולדעת התוס' ר"פ מקום שנהגו בשם הירושלמי אסור במלאכה שאינה לצורך או"נ א"כ לכאו' י"ל דאסור לצלות הפסח מבע"י כיון דביום אסור לאכלו א"כ עתה אינו או"נ וא"כ אסור מצד מלאכת יו"ט לכן קמ"ל הר"מ ז"ל דיכול לצלותו מבע"י והטעם י"ל כיון דמבע"י מותר לאכלו חי ונא דאיסורין אלו אינן אלא בערב א"כ מה"ת הוי גם ביום או"נ ובלא"ה כיון דכל היו"ט הוא משום הקרבת ק"פ אע"ג דאכילה לא מעכבא מ"מ אין סברא לאסור צליית הפסח מבע"י

יהי' איך שיהי' נראה פשוט דלר"א עיקר הטעם דאין צליית הפסח דוחה שבת הוא משום דאין זמנו של אכילה עתה וכמו"ש התוס' הן אמת דלפי"ז כשחל ע"פ בע"ש ולא צלו את הפסח מבע"י נראה דלר"א דס"ל דאפי' מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש דוחין שבת גם הכא דחי שבת ומותר לצלות את הפסח בליל שבת וזה דבר חידוש ומדלא הזכירו זאת הפוסקים נראה דאינו כן: