כלי חמדה במדבר צא

ישראל זב"ז ל"ש גזירה דרבה וא"כ ל"ש בהזאה אלא איסור מתקן ומעתה י"ל דז"ד לדידן דמלאכה שאצל"ג חייב דתיקון מצוה חשיב תיקון עכ"פ במלאכה דאורייתא יש לגזור על הזאה ג"כ משום מתקן משא"כ ר"ש לשיטתו דאפי' במלאכה גמורה ל"ח תיקון אם אינו תיקון בעצם א"כ ל"ש לגזור על הזאה דיהי' אסור מדרבנן משום דהוי מתקן כיון דבעצם אינו מלאכה כלל ולכן הספרי דהוא ר"ש ס"ל באמת דבשביעי הי' הזאה וגילוח והסמ"ג לא קאמר דגזרי על הזאה בימי משה אלא לדידן דבמלאכה גמורה הוי תיקון מצוה תיקון גמור

אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא הדבר קשה מאוד לדעת הסמ"ג ז"ל אמנם לדברי הרי"ע ז"ל י"ל דא"ר מגלוח והזאת הלוים דהם בעצמם הי' הקרבן והוי מכשירי קרבן שא"א לעשותם מע"ש דאף במלאכה דאו' דוחה שבת להוכיח מזה דהזאת ישראל הצריכין לעשות ק"פ דוחה שבת דחז"ל העמידו דבריהם במקום כרת בזה כמו שהוא באמת לדורות

ודע דבעיקר דברי הסמ"ג נתקשיתי לכאו' עפ"מ שרציתי לחדש דהא דאמר רבא בפסחים (צ"ב ע"א) דבערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אין הכונה שדוחה באמת איסור כרת אלא שדוחה מצ"ע אשר שייך בה כרת אבל שידחה חיוב כרת לא העמידו חכז"ל דבריהם דבאמת בערל איכא עצה בפ"ש וכן בהזאה ואיזמל דוחה רק מצ"ע דביום השמיני וזה אין בה כרת בעצם ואפי' א"נ דהזאה גם בפ"ש שחל בשבת א"ד ה"ט כיון דהי' אפשר בראשון א"כ לא העמידו דבריהם לדחות כרת בהחלט אבל שיגזרו חז"ל מצד גזירה לדחות איסור תורה שיב"כ בלי שום עצה אין סברא ומעתה אא"ל דהטמאים לנפש אדם קודם שידעו דין פ"ש לא הי' יכולין להזות על עצמן מצד שבות דהזאה כיון דכל זמן שלא נתחדש עוד דין פ"ש הרי הי' נדחה עשה שיב"כ בהחלט ובכה"ג לא העמידו חז"ל דבריהם

אמנם לעיקרא דמילתא דז"א ונראה ברור דאפי' אם דוחה כרת בהחלט ולא הי' עצה גם בפ"ר העמידו חכמים דבריהם וזה מוכרח מפלוגתת ב"ש וב"ה במשנה דגר שנתגייר בערב פסח דס"ל לב"ה דמצד גזירה נדחה מפסח אע"ג דלרבי גר שנתגייר בין שני פסחים חייב בשני דשני חיוב בפני עצמו וחייב עליו כרת א"כ ברור הדבר דפלוגתת ב"ש וב"ה גבי גר שנתגייר בערב פסח הוא גם בערב פסח שני אע"ג דדוחה כרת בהחלט ולא הי' לו עצה בפ"ר מ"מ ס"ל לב"ה דהעמידו חכמים דבריהם וה"ה בהזאה העמידו חז"ל דבריהם במקום כרת בהחלט וצדקו ד' הסמ"ג ז"ל דאם היתה הגזירה בימי משה הי' דוחה את הפסח אפי' כל זמן שלא נתחדש עדיין מצות פסח שני ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ. ויש להכרית כן מד' רש"י ז"ל שפירש דאיזמל היינו במילת זכריו בע"פ שחל בשבת דל"ל כפשוטו כיון דקטן לאו בר כרת הוא נראה מזה דרש"י ז"ל הכריח דע"כ כוונת רבא דדוחה כרת בהחלט וכמו דהזאה דוחה בהחלט ה"ה איזמל דוחה בהחלט אפי' אם לא יהי' עצה אחרת כגון בפ"ש ומילת בניו יעכב אותו לא יהי' דוחה שבות

הן אמת דדעת הר"מ ז"ל נראה כדאמרן ומה"ט לא העתיק בפ"ו מה' ק"פ אלא דין ערל והזאה ופירש שם הטעם דחכמים העמידו דבריהם משום דאין עוד בזמן החיוב מבואר מד' הר"מ ז"ל דח"זל לא העמידו דבריהם בזמן החיוב אפי' במקום דאיכא עצה בפ"ש א"כ לדבריו ז"ל בודאי דא"א לומר כהסמ"ג דדוחה כרת בהחלט ונראה דהר"מ ז"ל מפרש איזמל לגבי מילה דשבת ולא קאי על פסח כלל אמנם לדעת רש"י ז"ל יתכנו ד' הסמ"ג וצ"ע עוד בזה הרבה ואכ"מ: