כלי חמדה במדבר פו

מטיב ומדליק את הנרות ובפלפול התלמודים אמרתי לפרש עפ"ז סוגית הגמ' דכבתה דאמרי' דמדליק ביום ראשון מברך שלש ואח"כ מברך שתים ומקשינן מה ממעט ותרצינן ממעט זמן ומקשינן נמעט נס ותרצינן נס בכל יומא איתא ותמי' דקארי לה מאי קארי וכ"כ בזה הרבה ולהנ"ל י"ל בטו"ט עפ"מ שכבר ביארנו דעיקר ברכה על הנס שייך רק אם הי' הנס לצרכינו מה שהי' א"א בלא"ה משא"כ אם לא הי' צורך בנס אלא שהקב"ה רצה להראות חיבה יתירה ל"ש לברך כמו שאין אנו מברכין על נס של נר המערבי שהי' מתמיד והולך זמן רב או על עשרה נסים שנעשו במקדש אך על נס חנוכה שפיר מברכין כיון דהי' צריך לקיים מצות הדלקת נר חנוכה וא"א הי' בלי שמן טהור דא"א להדליק בשמן טמא לכן צריך לברך אך הנה המפרשים הקשו לפ"מ דמבואר בזבחים מ"ג דהפיגול וטמא שהעלן ע"ג המזבח כיון שמשלה בהן האור פקע טומאתן א"כ למה הי' צורך לנס הלא הי' יכולין להדליק בשמן טמא כיון דמצות המנורה שתהי' דולקת ואז יהי' השמן טהור אך באמת בעיקר הדבר לומר דבמנורה ג"כ פקע טומאה דהוי כמו מזבח יש לומר דז"ד אם הוא כבר מנורה בלא הדלקה זו דשפיר אמרינן דשמן זו הרי מוכן למנורה זו והוי כלחמה וכמו במזבח דאמרינן דפקע טומאה מצד דנעשה כלחמו של מזבח ה"ה במנורה נעשה לחמה של מנורה משא"כ כשנעשה מנורה חדשה דעבודתה מחנכתה ל"ש לומר דנעשה לחמה של מנורה אדרבה המנורה צריכה להשמן שיעשה מנורה וא"כ שוב לא נטהר השמן ע"י הדלקתה במנורה ושוב צריך שמן טהור דוקא ושפיר הוי נס כיון דלא הי' אפשר להדליק בשמן טמא כנ"ל

אך לכאו' ז"ד בלילה ראשונה דנתחנכה המנורה אבל ביום שני שכבר נתקדשה המנורה וא"כ שוב השמן טמא נפקע טומאתו ע"י הדלקה דנעשה לחמה של מנורה ושוב א"צ לנס וא"כ נהי דהקב"ה רוצה בטהרה מ"מ ל"ש לברך על הנס כיון דלא הי' צורך לנו בנס אך ז"ד א"נ דנרות קבועים במנורה משא"כ א"נ דנרות לא הי' קבועים במנורה א"כ בכל יום הוי בנין חדש א"כ צריך תמיד חינוך חדש וא"כ ל"ש כלל במנורה שיהי' לחמה של מנורה כיון דכ"ז שלא נדלק הרי אינה מנורה כלל ואינה לחמה כנ"ל, ומעתה נ"ל דבזה נחלקו המקשן והתרצן דהמקשן הי' סובר דנמעט נס משום דס"ל דנרות קבועים במנורה וא"כ נהי דבלילה ראשונה שייך לברך על הנס כיון דבלילה הראשונה לא הי' אפשר בשמן טמא דלא הי' מנורה בלתי הדלקה כנ"ל משא"כ אח"כ ל"ש לברך על נס, וע"ז השיב התרצן נס בכל יומא איתא והיינו דלא הי' נרות קבועים וכדעת התו"כ הנ"ל וא"כ ל"ש כלל במנורה בימי בית שני דלא נתקדש בשמן אלא ע"י עבודתה לומר בשמן טמא דנפקע טומאתו ע"י הדלקה כיון דל"ש לומר דהוי לחמה של מנורה כיון דכל המנורה נעשה ע"י השמן

אמנם כ"ז כתבתי לחיבת הקודש לפלפל בדברי מרנא האור החיים ז"ל אך לקושטא דמילתא נראה דאפי' במנורה דעבודתה מחנכתה ל"צ כלל חינוך חדש לאחר סתירה דהיינו הטבה הראוי' למנורה כיון דזה ממצות הטבה לפרק את הקנים ולנקותן ולהחזירן לכמות שהן ל"ש בזה לומר דהוי סתירה ובנין חדש שיהי' צריך חינוך חדש כיון דהסתירה בעצמה הוא ממצות הטבת המנורה ולא נקרא בזה סותר המנורה ויש להכריח זה דממקומו הוא מוכרע דהנה באמת הקשה המזרחי דלמה צריך הי' בנס השמן ת"ל דטומאה הותרה בציבור והתי' היותר מחוור בזה מה ששמעתי בשם אדמו"ר הגאה"ק אביר הרועים הרב מסאכטשאוו שליט"א כיון דלא הי כאן מנורה והי' צריך ההדלקה שיתקדש המנורה ועי"ד ההדלקה נעשה המנורה דעבודתה