כלי חמדה במדבר פב

נראה מבואר דמי שאינו בלאו דל"ת שעטנז אינו בגדר מצות ציצית כלל ולדעת הר"ש מדרויש ז"ל דס"ל דבאמת אין איסור כלל ללכת בבגד בלא ציצית רק דמצוה להטיל בו ציצית מוכרח כנ"ל. אך לפ"ז הדרא ק"ל אמאי חייב לחנך את הקטן בציצית כיון דליתי' בלאו דשעטנז

אמנם י"ל עפמ"ש במק"א לת' קושית האחרונים על שיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן בידים מהא דמבואר בביצה (דף י"ד ע"ב) דמקשינן בגמ' כלאים למאי חזי וכ"ת חזי להציע תחתיו וכו' אבל אמרו חכמים והקשו האחרונים לדעת הרשב"א ז"ל הא חזי להציע לקטנים. וכתבנו לת' לפ"מ דמבואר בר"מ ז"ל דמלביש לחבירו כלאים אם הלובש שוגג המלביש לוקה וכן בטומאת כהנים פסק דהמטמא את הכהן אם הכהן שוגג המטמא לוקה אמנם במטמא את הנזיר פסק דאפי' אם הנזיר שוגג אין המטמא לוקה משום שנאמר וטימא ראש נזרו מדעתו ולכאורה הדברים מרפסין איגרא דמה הבדל בין נזיר לטומאת כהנים ואמאי לא ילפינן ט"כ מנזיר וכבר נתקשה בזה הלח"מ. גם תיבת מדעתו שהוסיף הר"מ ז"ל בנזיר אין לו ביאור לכאורה כיון דאנחנו על המטמא דיינינן אם המטמא לוקה א"כ מה בכך דלא הי' מדעת הנטמא. וכתבנו להכריח שדעת הר"מ ז"ל דבכלאים וטומאת כהנים האיסור בשוגג כמו במזיד וא"צ דעת כלל שהוא לבוש כלאים ונהי דבשוגג לא לקי ה"ט משום דקיי"ל להלכה דאין מלקות בלא התראה אבל עצם העבירה א"צ דעת כלל ולכן כיון דמבואר בספרי הובא ברש"י ז"ל פ' מטות דהמכשיל את חבירו שוגג הוא נכנס לגמרי תחתיו ולזאת בכלאים ובטומאת כהנים האיסור על המכשיל איסור גמור וכיון דהתרו בו לוקה הוא משא"כ בנזיר כיון דגלי קרא דאין איסור על הנזיר כשנטמא כ"א מדעתו א"כ המכשילו בשוגג אינו מכשיל אותו אלא באיסור שוגג ולכן ליכא. עליו עונש מלקות דאין המכשיל חמור מהנכשל (ועי' לקמן בפ' מטות בתשובה שהארכנו בבירור הד' ואכמ"ל יותר)

ומעתה כיון דבכלאים האיסור א"צ דעת כלל ולכן אפי' בקטנים שייך איסור כלאים ונכללין בהאיסור ולזאת גם בכלאים דרבנן אסור לקטנים. ומעתה א"ש הא דחייב לחנך את הקטן בציצית דל"ש לומר כל שאינו בל"ת שעטנז ליתא בגדילים דקטן נכלל באיסור שעטנז דשאני מכל איסורין שבתורה כיון דשוגג הוי כמזיד ועי' לקמן תראה כל מה שיש לפקפק בזה לא נכחד ממני בעזה"י וישבתי הד' על נכון ואכמ"ל יותר

עתה בעת סדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר העתים הנדפס מחדש מכת"י לרבינו הגדול מוהר"י אלברגלוני ז"ל וראיתי בה' שבת שכ' להדיא דאונן מחויב בהבדלה ופירש כן ד' הספרי דקאי על קדושא ואבדלתא ועיי"ש בהגהות שתמה עליו ולפמ"ש יש מקום גדול לדבריו ותלי"ת כי כוונתי לאחד מיוחד מרבותינו הקדמונים זיע"א: