כלי חמדה במדבר פא

יש לו טלית משי בא"ח בציצית לכן נראה דהנה במצות ציצית יש שני ענינים אחד דאסור ללבוש בגד בן ד' כנפות בלא ציצית ב' דחייב לקנות לו טלית בן ד' כנפות לקיים מצות ציצית. ומעתה י"ל דהא דאמרינן בגמ' דציצית תלי' בכלאים דמי שאינו מוזהר בל"ת שעטנז אינו מוזהר בציצית היינו דאינו מוזהר לקנות לו טלית להתחייב בציצית אבל זה שאסור לו ללבוש בגד ד' כנפות בלא ציצית זה לא תלי' כלל באיסור כלאים ומעתה א"ש דבדקדוק נקט הגמ' קטן היודע להתעטף חייב בציצית והיינו רק כשיש לו בגד ד' כנפות אסור ללבשו בלא ציצית אבל אם אין לו טלית אין אביו חייב לקנות לו טלית כיון דזה תלי' בכלאים וכיון דקטן אינו בגדר דכלאים אינו במצות ציצית וא"כ נסתעי' דברינו

איברא דזה רק לפלפולא אבל לקושטא דמלתא ז"א דמלבד דקושית התוס' בלא"ה יש ליישב די"ל דדוקא תפילין דהם מצוה מוכרחת חייב אביו לקנות לו ולחנכו משא"כ ציצית אם אין לו טלית אין אביו מחויב לחנכו לקנות לו טלית כיון דאינה מצוה מכרחת ל"ש בי' חינוך. ואפי' א"נ דלא ניחא לי' לתוס' סברא זו דהרי מבואר בנזיר (דף כ"ח) דר"ל ס"ל דהא דאב מדיר את בנו קטן בנזיר הוא ג"כ מצד חינוך ושרינן בזה חולין בעזרה ולכהנים לאכול מליקה אע"ג דאסור מדרבנן הרי מבואר דאפי' במצוה שאינה מוכרחת שייך חינוך ויש להכריח כן גם לר"א דס"ל דמי שאל"ק פטור מראי' א"כ נראה הא דמבואר בריש חגיגה דמחנכין לקטן בראי' אע"ג דסתם קטן אל"ק ובאין לו קרקע כיון דאינו שייך במצוה אף בגדלותו ל"ש חינוך ע"כ דהחיוב על האב להקנות לו קרקע כדי שיתחייב בראי' הרי מבואר דמצות חינוך שייך אף במצוה דלא רמי' עלי' וכן צ"ל לדעת התוס' דפסח דמי לראי' הא דקתני הכא דיכול לאכול כזית שוחטין עליו את הפסח היינו דחייב האב להקנות לו קרקע כדי שיתחייב בפסח. מ"מ י"ל דלכן לא קתני אביו לוקח לו טלית דדוקא תפילין דמצותן כל היום אין אביו יכול לחנך את בנו בתפילין כיון דמצוה שהוא ילך בתפילין כל היום אבל בטלית הא אביו יכול לחנך את בנו בטליתו אחר שיקיים הוא מצות ציצית ולכן אם אין לקטן טלית אין אביו צריך לקנות לו טלית דיכול להלביש אותו טלית שלו לחנכו במצות ציצית

איברא דיפה העיר בזה כבוד בני החריף מוהר"י נתן שיחי' דד' התוס' צודקין מאד כיון דקיי"ל דטלית שאולה פטורה מן הציצית א"כ כשרוצה לחנך את הקטן במצות ציצית הרי צריך להקנות לו את הטלית וכיון דקיי"ל דקטן מקני קני אקנויי לא מקני הרי אם רוצה אביו לחנכו במצות ציצית מוכרח לקנות לו טלית בפני עצמו דאם יקנה לו טליתו הרי א"א יהי' לו לצאת בו הוא אח"כ. הן אמת שבילדותי אמרתי לת' קושית העולם דאיך יוצאין בלולב של אשתקד שיצאו בו הקטנים ביום ראשון של יו"ט. ואמרתי עפמ"ש הג' בעל אבן העוזר ז"ל בריש פסחים לחקור דקטן יכול להפקיר. א"כ לכאורה קשה דינא דר"ז דלא לקני אינש לולבא ביו"ט מצד דקטן לא יוכל להקנות וקשה הא יכול להפקיר והוא יזכה מהפקר. אך י"ל הא לכאור' קשה אפי' יכול להקנות בחזרה הא א"ק קנין ביו"ט והאיסור על הקונה. אך י"ל כיון דקיי"ל דבדעת אחרת מקנה א"צ כונה לקנות ועל קנין בלא כונה לא גזרו במקום מצוה ומעתה אין עצה בהפקר כיון דיהיה צריך כונה לקנות וא"ק קנין ביו"ט. ומעתה ז"ד ביו"ט עצמו כ"ז שלא יצא בו אבל אח"כ יכול להפקיר והוא יחזור ויזכה בו וכבר נדפס דבר זה בשמי. ומעתה ה"ה הכא יכול להקנות להקטן את טליתו ויקיים מצות ציצית ואח"כ יפקירו ויחזור ויזכה בו הוא אך לקושטא דמלתא ז"א דהרי מבואר בב"מ (דף כ"ב) גבי הני תמרי דזיקי דהפקר קטן לא מהני כלום וא"כ שפיר הקשו התוס' דהו"ל למתני דאביו לוקח לו טלית

אמנם מלבד זאת מפשטא דסוגיא דערכין