כלי חמדה במדבר עט

ודרך דרוש אמרתי לפרש ד' הגמ' ריש סוטה כי פתח ר"ל בפרשת סוטה אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו דהכונה דהנה האחרונים הקשו לדעת הר"מ ז"ל דבא ביאה אסורה הוי בגדר אינו מנוקה מעון א"כ כיון דאין מזווגין אלא לפי מעשיו א"כ ע"כ גם הוא עבר על ביאה אסורה וא"כ אינו מנוקה מעון. אך לד' המרי"ק ז"ל דאומר מותר ג"כ המים בודקין אותה משום דמעלה בו מעל א"כ י"ל דבאמת גם הוא אינו מנוקה מחטא בשוגג אבל מנוקה מעון הוא דעון היינו מזיד וכבר נסתפקו האחרונים בזה דבשוגג הוי מנוקה מעון לד' הר"מ ז"ל וא"ש הכונה כי פתח ר"ל בסוטה דכתיב אשה וגו' ומעלה בו מעל דנשמע מזה דאפי' באומרת מותר המים בודקין את אשתו ושפיר אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו

אך יש לסתור זה עפמ"ש לעיל דבזנות דא"א דהוא איסור מסברא כיון דב"נ נהרג באומר מותר ה"ה בישראל אע"ג דגזה"כ דאינו נהרג ע"ז עד שידע האיסור תורה אינו בכלל מנוקה מעון וא"כ הדרא ק"ל. אך י"ל דלכן דוקא כי פתח ר"ל בסוטה אמר הכי דר"ל לשיטתו ביומא (דף פ"ו) דבתשובה מאהבה זדונות נעשין כזכיות וא"כ נראה דבתשובה מאהבה הוי בגדר מנוקה מעון וא"כ משכח"ל דחטא ועשה תשובה מאהבה אמנם בדידה ל"מ תשובה להתירה לבעלה והארכנו בזה בהרבה ענינים ואכ"מ כי כבר הארכנו יותר מדאי לכן פה תהי' שביתת קולמסי והי' זה שלום וברכה כאו"נ היקרה

ג) בספרי מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וגו' לעשות יין מצוה כיין רשות שהרי בדין הואיל ואונן אסור בשתיית יין ונזיר אסור בשתיית יין אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות וכו' עי' במפרשי הספרי שנדחקו על הפי' יין מצוה גבי אונן ובספרי דבי רב להגאון מוהר"ד פארדי ז"ל הביא בשם הראב"ד ז"ל דהפי' יין של שבת דקתני דבשבת אוכל בשר ושותה יין עיי"ש

ולענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר שהפירוש על קידושא ואבדלתא שבזה מותר לאונן לשתות יין והנה בקה"י בודאי אונן חייב אך זה אינו מספיק דהטעם הוא כיון דבשבת ליכא אנינות א"כ ל"ש לעשות מזה דמיון לנזיר ועיין בספרי דבי רב שם שנדחק לומר דהספרי סובר דהטעם דמותר לו שתיית יין בשבת הוא משום דהואיל דהותר לקה"י ה"ה דהותר לכל השבת עיי"ש ואין לזה טעם כלל. אמנם לענ"ד נראה דקאי על הבדלה וס"ל דאונן מחויב להבדיל ומותר להבדיל על היין ואע"ג דאונן פטור מן המצות ומה"ט פשיטא לי' להרא"ש ז"ל דאונן פטור מהבדלה ג"כ ועיי"ש שנסתפק אם יכול להבדיל אח"כ. אמנם לענ"ד ד' הרא"ש ז"ל צ"ע די"ל דכמו דקיי"ל בנשים דחייבין בקה"י משום דדרשינן כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וזה כולל גם הבדלה לדעת הרבה פוסקים דהוא בכלל זכור דקרא לזכור בכניסתו וביציאתו וכמו שכ' הר"מ ז"ל בסה"מ א"כ ה"ה אונן נהי דפטור מכל מצות שבתורה אמנם בקה"י והבדלה חייב מה"ט דאתני' בשמירה אתני' בזכירה דכמו דאהני הך דרשא לחייב נשים אע"ג דפטורין ממצ"ע שהז"ג ה"ה דמהני לחייב אונן ואמרינן כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וממילא גם הבדלה בכלל

ולפ"ז הי' מקום לחלק בין אם מת לו מת בשבת דאז שפיר שייך הסברא כיון דאינו פטור אלא מעשה אבל בל"ת חייב א"כ מוזהר הוא בשמור וממילא חייב בזכור ג"כ והוא כולל חיוב הבדלה על היין. אמנם אם מת לו מת במוצ"ש ל"ש לחייב אותו בהבדלה מה"ט ושוב באמת י"ל דגם אחר הקבורה פטור מצד דכבר נדחה ובאמת נראה לדון מה"ט בכל מקום בעוסק במצוה דפטור מהמצוה דברור הדבר דאינו פטור אלא מעשה אבל לא בל"ת שבקו"ע היכא דעשה תליא בהל"ת אמרינן כל שישנו ולכן לא מצאנו לעוסק במצוה שיפטור ממצה בליל