כלי חמדה במדבר עח

ס' ל' אות ב' שכ' דמה"ט ל"מ עדות מיוחדת בסוטה להשקותה כיון דהשקאה הוי כד"נ אע"ג דנאסרה על בעלה בעדות מיוחדת. ונראה מדבריו ז"ל דה"ה הגדה כאחת בעי כמו בד"נ ועי' במאירי ריש סוטה שכתב דדעת הירושלמי דאע"ג דל"מ עדות מיוחד להשקותה מ"מ הגדה כאחת ל"צ ונראה שטעמו של המאירי ז"ל כיון דסוף כל סוף אין המיתה בידים ממש ואינו ברור שתמות דהרבה פעמים זכות תולה לה הוי כמו ענין דהכנסה לכיפה דרוצח דמהני עדות מיוחדת ול"צ הגדה כאחת. יהי' איך שיהי' ברור הדבר דהוי עונש נפשות ולר"י דסומא אינו בכלל עונשין ה"ה דאינו בכלל השקאת סוטה ולק"מ על המרי"ק מירושלמי הנ"ל

ובעיקר ד' מהרי"ק כתבנו בחי' ליבמות (דף צ"ה ע"א) בגמ' וזה הדין לשוגג, למזיד מנין וכו'. הנה מד' הגמרא מבואר דא"ל הקרא דאותה ה"א דבמזיד אוסר את אשתו בשכיבת אחותה. א"כ קשה לפמש"כ המרי"ק בת' דאשה שזינתה באומר מותר אסורה לבעל מצד דמתכוונת למעול מעל בבעלה א"כ אכתי קשה דילמא במזיד אסורה מצד ק"ו וקרא דאותה מלמדינו באומר מותר דאיירי בי' בפרשת סוטה דבכה"ג אשתו אסורה אמנם אינה נאסרת בשכיבת אחותה אבל במזיד גמור אה"נ דאסורה

ולכאורה י"ל דז"א כיון דכ"ז דצריך קרא דאותה למעט שכיבת אחותה הוא מכח ק"ו כמפורש בסוגיא ועי' בתוס' וזה ל"ש באומר מותר דאסורה מצד מתכוונת למעול מעל בבעלה וזה שייך באשה דאסורה לכל העולם ע"י האישות וזה הוא ענין של האישות דאוסרה אכ"ע כהקדש וא"כ שפיר הוי הזנות בגדר מעילה. משא"כ האיש דמותר לישא כמה נשים אין שייך בזה איסור דלמעול מעל וא"כ שוב הוי כשוגג גמור ובלא קרא ידעינן דבכה"ג אין שכיבת אחותה אוסרתה על בעלה

אך לפ"ז יקשה לכאורה על כל הק"ו מאשת איש הא י"ל דבאשת איש טעמא אחרינא איכא כיון דמעלה מעל בבעלה לכן אסורה לבעלה וזה הוא האיסור שבמזיד ג"כ וא"כ ל"ש לאסור מטעם זה את אשתו בשכיבת אחותה ואם נימא כדעת איזה חכמים שאם זינתה מרצון הבועל גם המרי"ק מודה דמותרת כיון דהי' מרצון הבעל אין זה בגדר מעילה בבעל אמנם במזיד הרי תמיד אסורה א"כ ע"כ דאיסור זה שאסורה לבעלה במזידה אינו מכח מעילה אלא ע"כ גזה"כ הוא דזנות במזיד אוסרתה על בעלה א"כ שפיר איתא לק"ו. אמנם לפמ"ש במק"א שאין נראה כן מסתימת לשון המרי"ק ז"ל ובכל גווני אסורה לבעלה (ועי' לעיל אות ב' מ"ש בזה) הדרא ק"ל

ולא אכחד כי לכאורה עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דאף לפ"ד המרי"ק דאשה נאסרה לבעלה באומר מותר היינו רק בנשואה כמו שמפורש בתוה"ק אשה כי תשטה תחת אישה ומעלה בו מעל דאם היא תחת אישה וכבר נשואה לו אז הוי הזנות בגדר מעילה אבל בארוסה איסור זנות הוא רק מגזה"כ והיכא דזינתה באומר מותר לא נאסרה ולפ"ז בסוגיא דהוחלפו דמיירי דבשעת כניסתן לחופה הוחלפו א"כ לא נאסרו באומר מותר כלל כיון דלא היתה חופה ועדיין ארוסות המה אינו נאסרין באומר מותר. ואולי י"ל בזה דעת הר"מ ז"ל ג"כ שפסק דקטנה שזינתה נאסרת על בעלה דהיינו ג"כ רק בנשואה כיון דחזינן דגם באומר מותר נאסרת ה"ה קטנה נאסרת על בעלה דאע"ג דא"ב דעת מ"מ לא עדיף מאומר מותר. משא"כ בארוסה מודה הר"מ ז"ל דקטנה אינה נאסרת על בעלה ול"ק מה שמקשין על הר"מ ז"ל מסוגיא דהוחלפו דמבואר בגמ' דבקטנות מותרות לבעליהן משום דהי' הזנות קודם החופה א"כ אין האיסור אלא במזיד גמור ולא באומר מותר וזה ל"ש בקטנה. ובזה א"ש הגמרא כאן דהק"ו הוא דנאסרה על בעלה וצריך קרא דאותה ויש לפקפק בזה כמובן ורשמתי להערה בעלמא: