כלי חמדה במדבר עז

נהרג אלא בהתראה שיתיר עצמו למיתה. אמנם בסוטה הכא דהי' קינוי דבעל שמרדה בבעלה אע"ג דאומרת מותר ואינה נהרגת בב"ד מ"מ צותה התוה"ק להשקות אותה ואם אין לה שום זכות המים בודקין אותה וה"ה איסור מכח סברא שאומר מותר מזיד גמור אמנם מפני שהי' בלא התראה ולא התירה עצמה למיתה חס רחמנא עלה שתודה ולא תמות והרי בידה שלא למות אם תאמר איני שותה וכיון שרוצה לשתות דוקא ואינה משגחת על האיום הרי מפקירה את עצמה למיתה מרצונה. ומעתה שפיר ילפינן ק"ו מזה לעושי רצונו כיון דאפי' באומרת מותר הוי בכלל מזידה באיסור זה דהוא איסור מכח סברא והשכל מחייב עליו וב"נ נהרג עליו ואעפ"כ חסה רחמנא לאיים עלי' שתודה שלא תמות ועי' בסוטה (ד' ז' ע"א) במשנה ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות וברש"י ז"ל וביותר ביאור במאירי שמאיימין עלי' בחומר הענין שמכניסה עצמה לידי סכנה בזה ששותית הרי שכ"כ התורה חסה על עוברי רצונו וז"פ וברור

ומה שהעיר עוד כ"ת לד' המהרי"ק ז"ל מירושלמי דסוטה (פ"ב ה"ו) דאיתא שם דלכן בהיא סימא אינה שותית משום דאתי' כר"י דסומא פטור מן המצות ותמה כ"ת דלד' המרי"ק ז"ל דאפי' באומרת מותר אסורה לבעלה משום דמעלה מעל בבעלה א"כ הסברא נותנת דאפי' היא סומא ופטורה מן המצות מ"מ שייכה בגדר השקאה כיון דעכ"פ מעלה מעל בבעלה. אלא שיש קצת ראי' לד' מהרי"ק ז"ל ממה שצריך אשה למעט קטנה דאינה שותית כמבואר בר"מ ז"ל (פ"ב מסוטה ה"ב). אך לפ"ז תתחזק הקושי' על הירושלמי בהיא כיון דליכא מיעוטא דאינה שותית א"כ מה בכך דפטורה מן המצות הא לא עדיפא מקטנה את"ד כת"ה

ולענ"ד ז"א דהנה באמת בסוטה וקטנה מלבד דאינן בני מצות ואיסורין מלבד זה אף באותן מצות ששייכין גם בקטנותן מ"מ אינם בני עונשין בעודם בקטנותם דמתרויהו נתמעט מאסורין ומעונשין ואפי' לענין קרבן דשפחה חרופה שדעת הר"מ ז"ל דקטן בן ט' חייב בקרבן כמבואר בדבריו (פ"ג מה' איסורי ביאה ה' טו"ב) מ"מ כתב (בפ"ט משגגות) שאינו מביא הקרבן קודם שיגדל ויהי' בר דעת ומכ"ש עונשין בודאי ל"ש בקטן קודם שיגדל (ועי' היטב בר"מ ז"ל פי"א מנדרים ה"ד ובכ"מ שם וכונתו כדברינו דאפי' למ"ד דלוקה אינו לוקה אלא כשיגדל ונסתלקה שם תמיהת המל"מ וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ) וכן בסומא מבואר בב"ק (ד' פ"ז) דכמו שר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה ה"ה דפטור מכל עונשין האמורין בתורה דל"ש בי' שום עונש כלל. וא"כ ד' הירושלמי ברורין דאף לד' כ"ת דצריך קרא למעט קטנה דאינה שותה אין הכונה בעודה בקטנותה דזה לא ס"ד כיון דאינה בת עונשין א"כ ל"ש בעונש דהשקאת סוטה ג"כ, אך נוכל לומר שבא למעט אם קינא ונסתרה בקטנותה לא אמרינן שתמתין עד שתגדל ויבדקו אותה המים אלא שתצא מיד. וכיון שכן בסומא שפיר צדקו ד' הירושלמי היכי דהיא סימא ל"ש בה השקאה כיון דהוא מדיני עונשין הרי לא שייכה בהם: ובאמת נראה דעונש דהשקאה הוא בגדר עונש מיתה בידי אדם דהתוה"ק אמרה דאם נשקה אותה במים המאררים תמות והמים יש לו הסגולה א"כ הכהן המשקה אותה הוא הממית ואין זה בגדר מיתה ביד"ש ולכן כל שהוא גדולה מי"ג שנה שוב המים בודקין אותה ואינה ככל מיתה ביד"ש שאין מענישין בב"ד של מעלה בפחות מבת כ' וחמירו משאר דיני נפשות כיון דממיתין אותה בלא עדים ובלא התראה ולכן צריך ב"ד של ע"א ועי' בישועות ישראל למורי הגאון ז"ל