כלי חמדה במדבר עו

לכבוד ידידי הגאון מוהר"י ענגיל שיחי' בס' גבורות שמנים אות נ"ז הביא ד' הר"מ ז"ל הנ"ל וס"ל בפשיטות בדעתו דהר"מ ז"ל דס"ל דהוי כחטאת שמתו בעלי' והר"מ ז"ל לשיטתו דפסק בפ"ד מפסוהמ"ק ה"ג כר"א בר"ש דחל על הבע"מ השחוטה שם חטאת שנתכפרו בעלי' אע"ג דבשעת שחיטה עדיין לא נזרק דם התמימה וא"כ מכ"ש בחטאת שמתו בעלי' עצמה אם מתו הבעלים אחר זריקה אסור הבשר באכילה דחל על הבשר איסור חטאת שמתו בעלי' ושפיר פסק הר"מ ז"ל דאם מת הוא או מתה היא הבשר אסור באכילה כיון דשניהם בעלים הם בהקרבן והוי חטאת שמתו בעלי' דאפי' מתו לאחר זריקה והקטרת אימרין אסור הבשר לכהנים ואם אמנם כי גם שם הכ"מ והלח"מ רוצים להגי' בדעת הר"מ ז"ל דפוסק כרבנן וגם הכא הפ"מ רוצה להגי'. אך הרי עינינו הרואות שד' הר"מ ז"ל כאן ושם מתפרשין בלא הגהה ובחדא שיטתא קיימו את"ד היקרים ולענ"ד תמהני מאוד על חכם כמוי"ב שיאמר כן דא"כ הדבר ק"ל דל"מ כלל שיהי' שיריים נאכלין אם המים בודקין אותה וזה לא מצאנו בשום מקום. לכן נלענ"ד ברור דלתני' לד' האלו דאפי' לר"א בר"ש דס"ל דבחטאת שנתכפרו בעלי' כיון דהחטאת השני אסור בהנאה חל איסור הנאה אפי' על הבשר לאחר שנשחט ה"ד בחטאת שנתכפרו בעלי' באחרת דשפיר אמרינן דחטאת זה אסור בהנאה מצד דהוי חטאת שנתכפרו בעלי' אבל בחטאת שמתו בעלי' דהטעם דלמיתה אזלה כיון דאין כפרה למתים ול"ש להקריב החטאת לשמם. א"כ ז"ד כשמתו קודם זריקה והקטרה אבל כשמתו הבעלים אחר זריקה והקטרת אימרין דנשלמה כל הכפרה לבעלים בעוד שהיו קיימים נראה ברור דהחטאת מותר לכהנים ול"ש לומר דחל על הבשר שם חטאת שמתו בעלי' כיון דהבעלים היו חיים בשעת הכפרה ה"ה כחטאת מעלי' ואינו דומה כלל לחטאת שנתכפרו בעלי' דשפיר אמרינן דאימתי דנתכפרו בעלים באחרת אם אתני' עוד לחטאת זה חל ע"ז שם חטאת שנתכפרו בעלי' ולכן במנחת סוטה אע"ג דהיא בכלל חטאת ואם מתו הבעלים הוי בכלל חטאת שמתו בעלי' מ"מ אם מתו אחר הקטרת הקומץ דנשלם כל העבודה של הקרבן השיריים מותרין באכילה. הכלל שזה ברור בעיני שאפי' אם נימא דהר"מ ס"ל גם במת הוא או במתה היא לאחר השקאה והקטרת הקומץ אין השיריים נאכלין ה"ד שלא מחמת ההשקאה אבל במתה מחמת השקאה פשיטא דהשיריים נאכלין ואין בזה ענין כלל לחטאת שמת בעלי' ודוק היטב בכ"ז)

(י"ג) ואחר אחרון אני בא במה שהעיר כ"ת לדעת המרי"ק דס"ל דאומר מותר אסורה לבעלה והמים בודקין אותה משום דמעלה בו מעל א"כ מה מייתי הגמ' ראי' בסוטה ד' י"ד מהא דנותן על ידה כדי ליגעה דאם כך חסה התורה על עוברי רצונו ק"ו לעו"ר וקשה דילמא משום כך חסין עלי' משום חזקת צדקת ואמרינן דזינה באומר מותר משא"כ אם ידענן שמזידה באמת לא חס רחמנא עלה. ולענ"ד לק"מ דהנה באמת יש לעי' אמאי באומרת מותר המים בודקין אותה ומה בכך דמעלה מעל בבעלה מ"מ כיון דהיתה סבורה דמותרת לזנות אמאי ח"מ

אך ביאור הענין נראה דהנה מבואר בר"מ ז"ל בה' מלכים דב"נ נהרג באומר מותר משום שהי' לו ללמוד ולא למד והטעם כ"כ במק"א כיון דז' מצות ב"נ המה עצות שכליות שהשכל מחייב אותם ואסורים מכח סברא ולכן חייב גם באומר מותר כיון דהי' לו להתבונן בעצמו שדברים אלו אינם בישראל אינו נהרג על איסור מסברא ולכן בישראל אינו