כלי חמדה במדבר עד

אפי' אם עומד עתה בדבריו שלא להשקותה דדילמא יחזור בו ועיי"ש שנתקשה על התוס' הא לאחר תמיד של בה"ע שוב אין לו עצה להקריב אח המנחה משום עשה דעלי' השלם ותהי' נפסלת בלינה ואפי' למ"ד מעלה ומלינה בראש המזבח הא משכח"ל כשהי' חצות לילה ולא העלן עדיין דשוב אסור להעלות עיי"ש. ואני תמה עליו כיון דאין משקין את הסוטה אלא ביום דוקא א"כ ראיות התוס' שפיר כיון דכבר עבר היום ועדיין עומד בחזרתו ואינו רוצה להשקותה יניח את המנחה בראש המזבח אולי למחר יתרצה להשקותה ואמאי נשרפת. אמנם לפ"ז ראיית התוס' רק למ"ד דאמרינן מעלה ומלינה בראשה ש"מ. משא"כ לר"ח דס"ל בפסחים (דף נט) דלא אמרינן מעלה ומלינה א"כ א"ר מזה דנשרפת דא"י לחזור בו. וי"ל דלפ"ז שפיר אבעי' בגמ' אם היא יכולה לחזור דכונת הגמ' למ"ד דלא אמרינן מעלה ומלינה וא"כ א"ש דנשרפת כיון דליכא עצה להלין א"כ לאחר הקרבת תמיד של בה"ע נשרפת. ולפ"ז י"ל דהר"מ ז"ל דפסק בפ"ג מה"ס בפשיטות דא"י לחזור כשאמרה איני שותה אינו מכח ספק אלא מדקיי"ל דמעלה ומלינה א"כ יש ראי' מהמשנה דנשרפת דא"י לחזור כשאמרה א"ש. ובגוף ד' האבני מלואים אם שייך בזה פסול דיחוי ואם בידו תלי' בבעלים כתבנו במק"א באריכות ואכ"מ ורק לאהבת כת"ה שיחי' כתבנו בזה ראשי פרקים

(י"ב) ויען כי כתבתי לדייק בלשון הר"מ ז"ל בפ"ד מה' סוטה הי"ד אמרתי להעיר את כת"ה מה שאני נבוך לכאו' בד' הר"מ ז"ל בהלכה הנ"ל בסודה"ק שכ' בזה"ל ואם איחר אחד מאלו (היינו אומרת טמאה אני או איני שותה או שלא רצה הבעל להשקותה או שמת הוא או שמתה היא) אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלין. ועי' בכסף משנה מה שכ' מקור ד' רבינו ז"ל מירושלמי והוא תמו' כמו שתמה הג' פני משה ז"ל בירושלמי שם פ"ג ה"ו דמש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא מבואר להדיא דבמת הוא או במתה היא לאחר הקטרת הקומץ השיריים מותרין באכילה ודוקא בבאו עדים שהיא טמאה כיון דקיי"ל דיש עדים במדה"י אין המים בודקין אותה א"כ אגלמ"ל דהכל הי' לבטלה לכן ב"כ וב"כ מנחתה אסורה. משא"כ כשמת הוא או שמתה היא שנולד עתה סיבה שא"י לקיימה אין המנחה נפסלת והוא באמת תימה גדולה והפ"מ רוצה להגי' מכח זה בר"מ ז"ל וקשה להגי' בספרים

ולענ"ד תמי' דאם נימא שד' הרמ' ז"ל כפשטן דבמתה היא לאחר הקטרת הקומץ אין השיירים נאכלין א"כ כפ"מ שפסק הר"מ ז"ל דמשקה ואח"כ מקריב דכך מצותה א"כ אם זינתה מיד כשמקטיר הכהן את הקומץ הרי נתקיים בה הקללה ומתה מיד כמבואר במשנה דעד שלא הוציאוה לגמרי היתה מתה א"כ לא משכח"ל כלל דהכהנים יאכלו את השיורי מנחה וזה דבר תימה לומר דהשיריים לא היו נאכלין אלא כשלא בדקו אותה המים אבל כשבדקו אותה המים השיריים אינן נאכלין (ואפי' למ"ד מקריב ואח"כ משקה ג"כ קשה כנ"ל כיון דזה ודאי דקודם השקאה אין לכהנים לאכול שיורי מנחה דדילמא יחזור אחד מהם מהשקאה וא"כ המנחה נפסלת דאגלמ"ל דהוא ללא צורך כלל דהקרבת המנחה בלא השקאה א"מ וא"מ וא"כ צריך להמתין עם אכילת המנחה עד אחר השקאה ואז אם זינתה מיד מתה ואין עת לאכול המנחה. ויש לעי' בזה די"ל דלמ"ד מקריב ואח"כ משקה וכך מצותה אין נפ"מ במה שנולד סיבה אח"כ בהשקאה והר"מ ז"ל לטעמי' דס"ל להלכה משקה ואח"כ מקריב לכן אף כשאירע שהקריב מקודם מ"מ אם חוזר מהשקאה שפיר