כלי חמדה במדבר עב

כיון דהבעלים של הקרבן הוא האשה וכיון שהבעל אמר איני משקה ונדחה הקרבן ואין בידה לבטל להדיחוי לכופו להשקותה ושוב המנחה פסולה ונדחה הוכחת התוס' א"ד הגאון ז"ל. וע"ז תמה כ"ת דזה נגד הסברא לומר דהבעלים של הקרבן הוא האשה ויהי' תלי' בדידה אם בידה לבטל הדיחוי אדרבה הסברא נותנת להיפוך כיון דהבעל מביא הקרבן משלו א"כ י"ל דלענין זה הוא הבעלים וכיון דבידו להכשיר הקרבן ע"י שיחזור בו וישקה אותה אינו נדחה הקרבן את"ד כת"ה ויפה כתב בזה

ואני מוסיף שיש להוכיח לכאו' שכן דעת התוס' דהנה האחרונים תמהו על התוס' הנ"ל דאיך פשיט דהבעל א"י לחזור בו מדקתני במשנה בהדי הנך דמנחותיהן נשרפות כשהבעל אמר איני משקה ומה יענו לד' הגמ' סוטה (ד' כ' ע"א) דאיבעי' להו בגמ' באמרה איני שותה אי מצית לחזור בה ונשאר בתיקו ואמאי לא פשיט הגמ' מדקתני במשנה דאם אמרה איני שותה מנחתה נשרפת וע"כ דלא מצי לחזור בה כמ"ש התוס' מכח זה להוכיח דהבעל לא מצי לחזור בו והיא קושיא גדולה

אמנם לד' כת"ה י"ל בטו"ט דהתוס' הוכיחו שפיר מזה דמנחתה נשרפת דבעל א"י לחזור בו דא"ל דעכ"פ המנחה נפסלת משום דיחוי כיון דבידו לבטל הדיחוי והוא הבעלים של המנחה ל"ח דיחוי וא"כ מדנשרפת ע"כ דא"י לחזור ולהשקותה אבל אם היא אומרת איני שותה שפיר י"ל דיכול לחזור ולומר שותה אני והא דהמנחה נשרפת משום דיחוי ואע"ג דבידה לחזור ל"מ כיון דהמנחה של בעל ואצל בעל אינו בידו להשקותה בע"כ ושפיר מבעי' להגמ' אם יכולה לחזור ומוכח לכאו' מד' התוס' כד' כת"ה שי'

אך לקושטא דמלתא ז"א וכבר תמהו האחרונים על ד' האבני מלואים בזה במה שחידש דבעינן שיהי' בידו אצל הבעלים דוקא וממקומו מוכרע להיפוך מהא דקיבל הכשר ונתן לפסול דאמרינן דלא הוי דיחוי משום בידו אע"ג דאצל הבעלים אינו בידו דמקבלה ואילך מצות כהונה ובלא זה כתבתי במק"א להעיר דכמו שכ' התוס' סוכה (ד' ל"ב) דהיכא דפסול מחמת שאינו שלו ל"ח דיחוי ה"ה היכא דהוא בידו אצל אחר נהי דבדידי' אינו בידו מ"מ אינו נפסל מצד הדיחוי כיון דהוי כל הדיחוי מצד שאינו שלו ועיקר תלי' אם הוא בידו אצל המדחה מיקרי בידו ואינו נפסל הקרבן ולא תלי' בבעלים כלל ולכן בסוטה אע"ג שכתבנו לעיל דשניהם המה בעלים מ"מ לא נפ"מ בזה שעיקר תלי' אם אצל המדחה הוא בידו לתקן ל"ח דיחוי ואינו נפסל הקרבן

ולת' ד' התוס' שהוכיחו דהבעל א"י לחזור בו מזה דהמנחה נשרפת יקשה עליהם מאיבעית הגמ' אם האשה יכולה לחזור בה נראה פשוט עפ"י הנ"ל דלכאו' קשה מה בכך דיכול לחזור בו הא המנחה נפסלת משום דיחוי. אך ז"א דהא הוי בידו. אך הנה התוס' כתבו דהא דאמרינן דבידו מבטל הדיחוי היינו רק כשמצוה לבטל הדיחוי אבל כשאינו מצוה לבטל הדיחוי ל"ח בידו לבטל פסול דיחוי

ומעתה א"ש כיון דהחינוך בפ' נשא כתב דמצוה על הבעל להשקות את אשתו והמונע מזה מבטל עשה א"כ בעל שאמר איני משקה א"נ דיכול לחזור בו אין המנחה נשרפת מצד דיחוי כיון דביד המדחה לחזור בו ומצוה עליו להשקותה וכל שבידו אינו דיחוי ושפיר הוכיחו התוס' דא"י לחזור בו. משא"כ בדידה שפיר איבעי' לן בגמ' אם יכולה לחזור וא"ל דא"כ אמאי המנחה נשרפת זה אינו דנפסלה מצד דיחוי אע"ג דבידה לבטל הדיחוי מ"מ כיון דז"ב דעלי' אינו מצוה שתשתה המים המאררים וכ"כ במק"א דלא מצאנו בחייבי מיתות שיהי' עליהם המצוה שימציאו עצמם לב"ד לקיים בהם מיתת ב"ד וא"כ כיון דבדידה ליכא מצוה ממילא אין בידה שלה מועיל לבטל הדיחוי וא"כ אע"ג דיכולה לחזור מנחתה