כלי חמדה במדבר ע

לשמן עומדין ואע"ג דצריכין קידוש ג"כ מ"מ ל"ש בהו אדעתא דהכי ולכן באמת צריכין גניזה שיתקיימו ואינן נגנזין תחת צירו של היכל

ואם כנים הדברים י"ל בזה דעת הר"מ ז"ל שכ' סתמא בפ"ד מהל' סוטה הל"ד אמרה א"ש קודם שתמחק המגילה הרי מגילתה נגנזת. ותמה מרן ז"ל בכ"מ שלמה השמיט רבינו הא דנגנזת תחת צירו של היכל. ולהנ"ל א"ש דהר"מ ז"ל לשיטתו דפסק בפשיטות בפ"ג מהל' סוטה הל"ח דבעי דוקא שיכתוב על עור טהור וע"כ דס"ל כר"א ב"ר שמעון משום דחיישינן דילמא יהי' גנוז על עור בה"ט וא"כ ע"כ דס"ל דנשאר עליו קדושת השם ושוב באמת אינו נגנז תחת צירו של היכל וז"נ לכאורה

אמנם כאשר נדקדק היטב בלשון הר"מ ז"ל פ"ג מהל' סוטה הל"ח שכ' בזה"ל ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ס"ת וכו'. ולכאורה הלשון "כמו ס"ת" מיותר לגמרי. ונראה שכונת הר"מ ז"ל למה דמבואר בירושלמי שם אחר פלוגתת ר"א בן שמוע ור"ש בזה"ל הכא כתיב ספר והכא כתיב ספר (היינו בגט) הכא את אמר כל דבר שהוא בתלוש (היינו בגט) והכא אמרת הכין (היינו דבעי עור של בה"ט דוקא) א"ל שניא הוא הכא דכתיב בספר (דמשמע בספר הידוע שכותבין עליו ס"ת. פ"מ) מבואר דמסקנת הירושלמי דלכן צריך במגילת סוטה דוקא שיהי' נכתב על עור בה"ט משום דילפינן מס"ת ולפ"ז נוכל שפיר לומר דלמחיקה נתנה רק דאעפ"כ גזה"כ שיהי' נכתב רק על עור בה"ט כמו ס"ת. וזהו שמדקדק הר"מ ז"ל בלשונו הזהב ולוקח עור טהור כמו ס"ת ומרן ז"ל בכ"מ לא הרגיש בזה והביא רק פלוגתת ר"א בן שמוע ור"ש ונראה מדבריו דטעמו דר"מ ז"ל משום דפסק כסברת ר"א ב"ר שמוע דשמא תאמר א"ש ונמצא השם גנוז על עור בה"ט ולשיטתו ל"ק קושיתו הנ"ל על הר"מ ז"ל

אמנם לענ"ד ברור הדבר בשיטת הר"מ ז"ל כדאמרן ונ"מ טובא לדינא באם כתב מגילת סוטה על עור בהמה טמאה דלדעת הכ"מ בשיטת הר"מ ז"ל כשרה המגילה כיון דעבר וכתב שוב ל"ש לפסול מצד שמא תאמר איני שותה כיון דכבר כתוב ואין עצה לזה ובעצם ליכא פסול בכתיבת מגילת סוטה על עור בה"ט וכ"כ המנ"ח בפשיטות בדעת הר"מ ז"ל. אמנם לפמש"כ דטעמו דהר"מ ז"ל מגזה"כ דצריך שיהי' דומה לס"ת א"כ גם בדיעבד פסולה. ויש להכריח שדעת הר"מ ז"ל כדברינו דהנה לעיל מני' בירושלמי הל"ד איתא לוי בר סוסי בעי קומי רבי מגילת סוטה מה שתטמאו את הידים אמר לי' הר"ז שאלה אמר ר"י אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנה לא צורכה דלא הואיל ונתנה למחיקה. ופירש הפ"מ דמה"ט קמיבעי' לי' הואיל ונתנה למחיקה ואפ"ה אפשר דאית בי' משום קדושה אלא גזה"כ הוא על המחיקה ואי לא הוי נתנה למחיקה לא הוי מספק"ל דודאי יש בה משום קדושה עכ"ל. מבואר מד' הירושלמי דמספק"ל דהואיל ונתנה למחיקה אם מטמאה את הידים ועיין בר"מ ז"ל פ"ט מהל' אבות הטומאות הי"א שפסק להדיא דמגילת סוטה הואיל ונתנה למחיקה אינה מטמאה את הידים. הרי מבואר להדיא דהר"מ ז"ל ס"ל כסברת ר"ש דמגל"ס הוי בכלל נתנה למחיקה וא"כ איך כתב לענין עור בה"ט בפשיטות כר"א בן שמוע וע"כ כדאמרן דסמיך על מסקנת הירושלמי דיליף לה מן בספר וצריך שיהי' דומה לס"ת. ואין לומר בפשיטות דטעמו דהר"מ ז"ל משום דטומאת ידים הוי רק דרבנן פסק להקל. משא"כ הא דצריך שיהי' מן המותר בפיך דהוי דאורייתא לכן פסק לחומרא. ז"א דהרי מבואר בירושלמי דסברא להחמיר יותר בטומאת ידים מכתיבת מגילה על עור בה"ט דהרי בהא דטומאת ידים מבואר