כלי חמדה במדבר סט

הגט בטל למפרע וא"כ הנשואין לאחר הי' שלא כדין ובני' ממנו ממזרים כיון דאין עתה להתנאי על מה לחול דעתה מותרת בלא"ה לאותו פלוני מכח שמת בעלה א"כ עתה אין מקום חלות להתנאי שוב אין לו חלות כלל ובני' מהאחר כשרים הם דאמרינן דהגט גט מעלי' הוא. ועיין בת' רעק"א ז"ל סי' קכ"ו קכ"ז מה שהאריכו בזה הגאונים ז"ל והביאו גם דעת התוס' ישנים יומא שכן הוא והד' עתיקין ואכמ"ל. ומעתה ה"ה הכא כיון דכבר נמחקה המגילה ועתה נולד סיבה שהיא אומרת איני שותה ל"ש לומר אדעתא דהכי ל"ק כיון דאין להתנאי על מה לחול כיון דכבר נמחקה המגילה ולזאת הוי הקידוש של השם קידוש מעלי' דאין לבטלו מכח אדעתא דהכי ל"ק ולכן מערערין עלי' שתשתה (וכבוד מרנא הגאה"ק שליט"א הרחיב הדיבור בזה בד' הירושלמי המובא לקמן בתוס' הנ"ל בפלוגתת ב"ש וב"ה ויען שכבר סדרתי הדברים באורך בת' שכתבתי למורי הגאון מקאליש זצללה"ה ומסודר לדפוס בפ' ראה לזאת אכמ"ל יותר) ודפח"ח

ומעתה ז"ד לאחר שנמחקה המגילה אבל קודם שנמחקה המגילה אין מאיימין עלי' שתשתה אע"ג דסופה שנגנזת תחת צירו של היכל כדי לשחקה ה"ט כיון דאומרת א"ש אמרינן אדעתא דהכי ל"ק דלא קידש את השם אלא אם תשתה וכיון שכן הוי שם שנכתב שלא בקדושה ומותר למחקו וא"ש

ומעתה י"ל דזה דוקא לדידן דס"ל הקדש טעות לא הוי הקדש וא"כ קודם שנמחקה המגילה ל"ש איום אלא לאחר מחיקה. משא"כ הכא דקיימינן לר' אליעזר דס"ל כב"ש דהקדש טעות הוי הקדש א"כ גם קודם שנמחקה המגילה סופו של השם להמחק ואעפ"כ אין מאיימין עלי' שתשתה ה"ה לאחר מחיקה לית לי' איום כלל. והא דהוי ס"ד דגמרא דטעמא דכדי ליגעה. היינו משום מחיקת השם משום דס"ל דנפ"מ בין גרם מחיקה דלזה לא חיישינן ושפיר נותנה בידה כדי ליגעה שתודה ולא ימחק השם בידים וע"ז אמרינן בגמ' דר"א ס"ל משקה ואח"כ מקריב דאי משום מגילה הא אמחקה לה ור"א לא חייש לזה שנמחק כיון דבלא"ה אזיל לאיבוד ע"י שנגנז תחת צירו של היכל ולדידן דקיי"ל דלאחר שנמחקה המגילה מאיימין עלי' שתשתה היינו משום דלדידן קודם מחיקה נתבטל קדושת השם ואינו הולך לאיבוד שם שנכתב בקדושה. וז"נ דרך פלפול

אמנם לאחר העיון נראה דלר"א דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש לא ס"ל באמת הא דנגנזת תחת צירו של היכל כדי לשחקה דאסור לגרום שיהי' נמחק ש"ש לבטלה והברייתא דס"ל כן היינו רק להלכה דס"ל דהקדש טעות לא הוי הקדש. וי"ל אדעתא דהכי ל"ק לכן אמרינן דל"ח למחיקתו ע"י גרמא. משא"כ לר"א בודאי לא היו מניחין אותו להמחק אפי' ע"י גרמא לכתחילה. ויש להעיר בזה בירושלמי פ"ב דסוטה הל"ה דאיתא התם תנא ר"א ב"ש אומר אין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה אמר ר"ש מכיון דאת אמר למחיקה נתנה למה אינו כותב תני ר"א בן ר' שמעון אומר רואה אני את ד' ר"א בן שמוע מד' אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בה"ט. וקשה לכאורה לפ"מ דמבואר לקמן בפרק ג' הל"ג דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל כדי לשוחקה א"כ סופה להמחק. ועוד קשה כיון דאמרינן אדעתא דהכי ל"ק וא"כ הוי שם שנכתב שלא בקדושה ומה בכך דיהי' כתוב על עור בהמה טמאה. וצריך לומר דקושיא חדא מתורצת בחברתה דר"א ב"ר שמעון ס"ל דל"ש לומר אדעתא דהכי ל"ק בקדושת השם כיון דסתמא לשמו וא"ד לשאר קדשים דשייך בהו אדעתא דהכי ל"ק כיון דצריך קדושה דוקא. משא"כ כתיבת שמות הקדושים סתמן