כלי חמדה במדבר ז

הקדמה

והנה דברים הנ"ל הי' לעיני בניי היקרים מוהר"י נתן שיחי' ומו"ה חנוך העניך שי' והקשו עלי במ"ש דמילת עבדיו הי' דוחה יוה"כ מצד שניתן לדחות אצל אברהם דלפי"ז יקשה לפ"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל דמל תחילה ילידי ביתו וקשה איך מל אותם תחילה הא אכתי לא ניתן לדחות. והשבתי להם דמלבד שלא דקדקו ברמב"ן ז"ל שכ' בזה"ל אבל ישמעאל בנו נימול בתחילה וכל ב"ב עכ"ל מבואר דהראשון שנימול הי' ישמעאל דהי' בנו באמת והי' דוחה יוה"כ אמנם מלבד זאת כיון שהי' אז החיוב על אברהם ג"כ לימול וניתן לדחות אצלו אע"פ שלא נדחה עדיין ה"ה בכלל ניתן לדחות ועי' בפ' קרח אות ד' סוף אוק"א מה שהארכנו בזה ונשמט שם מהדפוס מה שציינתי ד' רש"י ז"ל במנחות (דף ע"ב ע"ב) ד"ה ור"א בר"ש לא שמיע לי שכ' בזה"ל אבל בעומר ל"ל הכא דבשעת קצירה אכתי לא אדחי שבת ואע"ג דלמחר דחי' הקרבה שבת בשעת קצירה מיהא לא נדחית עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא בקצירה כיון דההקרבה שדוחה שבת פסולה בלילה ואין זמנה עתה לכן אינו מועיל לגבי קצירה שבליל שבת משא"כ הכא דזמן מילת אברהם ג"כ השתא שפיר הוי בגדר ניתן לדחות וי"ל יותר כיון דבאמת קשה לדעת הרמב"ן ז"ל איך מל אברהם תחילה בנו וילידי ביתו הא צריך המול ימול וצ"ל כיון שנתחייב שוב הוי בגדר המול ימול כמו"ש בחת"ס ז"ל בזה ובני מוהר"י נתן שי' הוסיף בזה כיון דב"נ החובל בחבירו ח"מ א"כ אם אברהם לא ימול א"ע הרי נתחייב מיתה מצד שמל את בנו וילידי ביתו כיון דמילה שלהם פסולה הרי הוי חובל בעלמא א"כ זה עצמו שמכניסו לחיוב מילה מיד שלא יהי' בר חיוב מיתה מצד חבלה ושפיר הוי בגדר המול ימול ומטעם זה אע"פ שמל אותם אברהם תחילה מ"מ קיל מצד דע"כ ניתן לדחות אצל אברהם ג"כ דאם לא ניתן לדחות אצל אברהם א"כ היום אינו בגדר המל ושוב אסור למול אותם ויש להאריך בזה ואכ"מ

ובעיקר קושית הגה"צ מוויערושאוו זצ"ל כתב לי בני מהר"י נתן שי' די"ל דהנה באמת קשה למ"ל קרא דמילה דוחה שבת הא הוי ג"כ עשה שיב"כ והוי עשה דרבים דמוטל על כל ישראל מתורת ב"ד ודוחה גם עשה ול"ת אך י"ל דהוי אינו שוה. בכל כיון דאין נשים חייבות למול את בניהן קיל וא"ל קרא לא הי' דוחה שבת ומעתה י"ל דז"ד בשבת שבכל השנה משא"כ בשבת שחל בע"פ לפמ"ש המהרש"א יבמות (דף ד' ע"א) דמילת זכרים מעכבת גם אותה לאכול בפסח א"כ בשבת שבע"פ גם נשים חייבות במילת בניהם ושוב הוי עשה השוה בכל ול"צ קרא שדוחה שבת וזה רק לפלפולא כי לקושטא דמילתא בלא"ה לק"מ קושית הג' הנ"ל דהרי מבואר ברשב"א ז"ל דגם זה שיכול לאכול תרומה וקדשים אינו בגדר תיקון וא"כ ה"ה זה שיכול לעשות את הפסח ועי' בר"ח שבת (דף קל"ו ע"א) ומובא גם בספרך כלי חמדה פ' תזריע (דף ל"ח ע"א) מבואר דלמאן דס"ל מקלקל בחבורה חייב ס"ל שזה ל"ח תיקון וז"ב ופשוט א"ד בני שיחי' ויפה כתב בזה

ובני מו"ה חנוך העניך שי' העיר על מ"ש לת' קשי' הנ"ל כיון דנהי דא"ד מצד מילה דוחה מצד מכשירי פסח עפמ"ש הג' בעל חלקת יואב שליט"א בח' או"ח ס' י"א לת' ד' רש"י ז"ל פסחים (דס"ט) שס"ל דלר"א אסור לערל לימול א"ע בשבת כדי לעשות פסחו שתמה המהרש"א ז"ל הא לר"א מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ג"כ דוחין ות' הג' הנ"ל דלר"א אינו דוחה מכשירין אלא במקום שי"ל דמלאכת המכשירין בטילה לצורך המצוה אבל אם מלאכת המכשירין הוא מצוה בפ"ע והמלאכה נעשה עבור שניהם בכה"ג א"ד לר"א ומעתה