כלי חמדה במדבר סח

אבל אם אומרת טמאה אני נתברר הספק כיון דמדינא נאמנת לומר טמאה אני כיון שיש רגל"ד והוי כמו ע"א דעלמא וכיון שכן אין זה בכלל מחיקת השם לבטלה כיון דסוף כל סוף ע"י מחיקת השם גרם שתודה על האמת ויתברר שטמאה היא ונהי דאינה נבדקת ע"י המים זה לא איכפת לן. וז"ב ומוכרח בדעת התוס' יו"ט

ובאמת בפירושא דסוגיא הי' מקום לומר דבר חדש עפ"מ שכ' הריטב"א ז"ל בחולין (דף ק"ח) דאם נטל ידיו לאכילה ובירך על נט"י ואח"כ נמלך שלא לאכול לא הוי ברכה לבטלה כיון דהברכה נתקנה על הנטילה והרי נטל ידיו והד' עתיקין בס' האחרונים והארכנו בזה בת' ואכ"מ. ומעתה י"ל דאע"ג דאם אמרה איני שותה מערערין עלי' שתשתה ה"ד אם אומרת א"ש כיון דהמחיקה הי' שתשתה ולא שתתה הוי מחיקת השם לבטלה. משא"כ הכא למ"ד משקה ואח"כ מקריב י"ל דבאמת נותן המנחה לידה כדי ליגעה וחס רחמנא עלה שלא תמות כיון דכבר שתתה הרי נעשית תכלית המחיקה ושוב אינו בגדר לבטלה ואע"ג דנולד אח"כ סיבה שאין המים בודקין אותה מ"מ כיון דהמחיקה הי' לצורך השקאה והרי שתתה נהי דאח"כ נמלך הבעל או האשה שלא להקריב קרבן ורוצית היא לצאת מבעלה בלא כתובה אין מערערין עלי' ואינו בכלל מחיקת ש"ש לבטלה ועיין היטב תראה שזה דומה בדומה ממש לד' הריטב"א ז"ל

אך לקושטא דמלתא ז"א דהרי אפי' למ"ד דמשקה ואח"כ מקריב היינו רק הקידוש בכלי שרת שזה תחלת ההקרבה. אבל הנתינה לידה בכפיפה מצרית לכו"ע היתה קודם השקאה ולפי סדר המשנה היתה קודם הכתיבה והמחיקה ג"כ. וכבר נתקשו בזה התוס' דא"כ מנ"ל דלמ"ד משקה ואח"כ מקריב הי' הטעם משום כדי ליגעה שתודה דילמא באמת לאחר המחיקה הי' נוטל המנחה מידי'. ותי' דנראה לתנא דהי' מניח בידה עד גמר כל הסדר ודעת הר"מ ז"ל נראה דבאמת הכריח מכח סוגיא זו דהי' נותנה בידה לאחר מחיקת השם דאל"כ מ"ר דחס עלה ומזה שמניח בידה אחר המחיקה א"ר כ"כ. לכן ס"ל לר"מ ז"ל דנותנו אחר המחיקה לידה בכפיפה מצרית כדי ליגעה ומיד עוד קודם שתי' נוטלה מידה בחזרה ומניחה בכלי שרת וע"כ דהוא כדי ליגעה שתודה ולא תמות. ואפי' לפ"ד התוס' דהי' מניח בידה עד אחר ההשקאה. מ"מ כיון דמיד אחר ההשקאה הי' נוטלו מידה ונתנה לתוך כלי שרת א"כ אחר השקאה ל"ש כדי ליגעה וכל ההוכחה מזה שמניח הי' בידה מהמחיקה עד ההשקאה. וא"כ שפיר הקשו התוס' הא מאיימין עלי' שתשתה והכריחו מזה דר"א לית לי' איום שתשתה

ודרך פלפול י"ל בטעמא דר"א בהקדם לתרץ מה דקשה לכאורה בהא דקיי"ל דנמחקה המגילה מאיימין עלי' שתשתה שלא ימחק ש"ש לבטלה לפ"מ דמבואר בירושלמי מובא לקמן (דף כ') בתוס' ד"ה מגילתה נגנזת דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל למה כדי לשחקה א"כ גם אם אמרה איני שותה קודם המחיקה גורמת לשם שימחק כיון דסופו להיות נשחק תחת צירו של היכל. א"כ אמאי אין מאיימין עלי' שתשתה. אמנם י"ל בזה עפ"מ ששמעתי מפ"ק אדומ"ו הגאון מאורן של ישראל האב"ד דק"ק סאכאטשאוו שליט"א שהקשה אמאי בנמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה נימא אדעתא דהכי לא קידשי' לשם והוי שם שנכתב שלא בקדושה ומותר למוחקו כיון דהוי הקדש טעות ול"ש הקדש. ואמר לת' עפ"ד רבני קדמאי המובאים בבה"ג דאם אחד גירש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני והלכה ונשאת לאחר ומת הראשון וגם השני והלכה ונשאת לאותו פלוני דלא אמרינן כיון דעברה על התנאי הרי