כלי חמדה במדבר סז

מה שכשר במצורע כשר בסוטה וד' הר"מ ז"ל ברורין

ובזה א"ש מה דקשה לי על התוס' סוטה (דף טו"ב ע"ב) ד"ה כתבה אגרת שכ' להסתפק מה הדין אם כתב מגילת סוטה בלא שירטוט דפסולה אם מהני שירטוט אח"כ עיי"ש. וקשה אמאי אינה נפסלת משום דיחוי (ולומר דהתם משום דהוי דיחוי מעיקרא זה דוחק בעיני). אמנם להנ"ל א"ש דהכא ל"ש פסול דיחוי כלל דדיחוי ל"ש אלא בקדשים והא דמיבעיא לי' בנתאכמו וחזרו ונתלבנו היינו רק משום דילפינן ממצורע דהוי בכלל קרבנות כיון דילפינן ממכשיר ומכפר וא"כ במגילת סוטה ל"ש בי' דיחוי כלל

איברא דיש לעיין בזה עמ"ש במק"א לת' קושית התו"ח בהא דקיי"ל דעיר שיש בה מזוזה א"ר עיר הנדחת משום דכתיב ל"ת כן אמאי ל"נ עדל"ת. וכתבנו לתרץ דכמו דקיי"ל דאין עדל"ת שבמקדש ה"ה דאין עשה דוחה ל"ת שבקודש שקודש ומקדש אחת הן וכתבי קודש דינן כקדושת המקדש. וראי' לזה מד' הריטב"א ז"ל בחי' לסוכה (ד' ט') שכ' כן לענין לשמה דסת"מ הוי כמו קדשים לענין לשמה עיי"ש. ומעתה י"ל דה"ה לענין פסול דיחוי דשייך בקדשים ה"ה דשייך בכתבי קודש דהוי כמו קדשים והדרא ק"ל. לכן נראה לענ"ד דממגילת סוטה בלא"ה לק"מ דיפסול מצד דיחוי. דהנה לכאו' יש לעיין באיבעית רבא בנתאכמו וחזרו ונתלבנו דיפסול מצד דיחוי הא בידו הוא וכל היכא דבידו אינו פוסל בי' דיחוי. אך באמת א"ש שכ"כ התוס' דהא דבידו מבטל הדיחוי ה"ד אם הוא מצוה לבטל הדיחוי אבל במקום שאינו מצוה אף שהוא בידו כיון שא"מ ליבטל אינו יוצא מכלל דיחוי. ומעתה א"ש הכא בכלי חרש כיון דאין כלי זה מיוחד דוקא להשקאת הסוטה וא"כ ל"ש בזה מצוה לבטל הדיחוי ושוב גם בידו ל"מ לבטל הדיחוי. משא"כ במגילת סוטה כיון דפסולה בלא שירטוט הרי מצוה להכשירה ע"י שירטוט שלא יהי' כתוב פרשה לבטלה ובפרט כיון דצריך כתיבה לשמה הרי נכתבה לשם סוטה זו ומצוה לתקן שיהי' כשרה ולכן שוב אין פוסל בי' דיחוי כיון דהוי בידו

ובזה מתו' גם קושית התוס' בסוגין שהקשו אמאי הכא איבעיא לי' לרבא דיפסול בי' דיחוי ובבגדי כהונה קיי"ל דנתגעלו חוזר ומכבסן ולא מפסלו משום דיחוי. ולהנ"ל א"ש דבבגד"כ דאיכא מצוה לתקן שיהיו עוד ראוין לבגד"כ כיון שהם קדושים שלא ילכו לאיבוד שוב אינו פוסל בו דיחוי משום דבידו לתקנם ודוקא הכא אינו מועיל מה שהוא בידו כיון דאין מצוה להשקות אותה בכלי זו דוקא. וז"ב לענ"ד

י) ומש"כ לתמוה על הר"מ ז"ל שם הי"ב שכ' בזה"ל ואח"כ מביא עשרון קמח שעורים משל בעל וכו' ונותנו לידי' כדי ליגעה. ותמה כת"ה הא בתוס' שם הקשו הא לאחר שנמחקה המגילה מאיימין עלי' שתשתה וא"כ איך קאמר הכא דנותנו לידה כדי ליגעה. וכתבו לת' דע"כ אית לן למימר דר"א לית לי' איום שתשתה אפי' לאחר מחיקת המגילה. וא"כ תמי' מאוד על הר"מ ז"ל שפסק בפ"ד מה"ס ה"ד דאם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ ואיך פסק הכא דנותן המנחה לידה כדי ליגעה הא כבר נמחקה המגילה את"ד

ותמהני עניו בזה שלא ראה ד' התו' יו"ט במקומו שכ' לתמוה על התוס' בזה ומחלק בין היכא שאמרה שאינה שותה דאז מערערין עלי' שתשתה אבל היגיעה היא כדי שתודה ותאמר בפי' טמאה אני. ונראה דכונת רבינו ז"ל כיון דתכלית מחיקת השם הוא לברר אם זינתה או לא א"כ אם אמרה אחר המחיקה איני שותה הספק במקומו עומד