כלי חמדה במדבר סו

אע"ג דחכמים פליגי עלי' ותי' המל"מ דהר"מ ז"ל ס"ל כתי' רבא דילפינן מדכתיב בכלי ודרשינן כלי שאמרתי לך כבר. ולפ"ז אע"ג דלענין מים חיים א"ד למצורע ול"צ מים חיים מ"מ כלי צריך שיהי' חדשה ממש כמו כלי מצורע וכיון שכן ממילא נתאכמו ג"כ פסול הכא מה"ת כיון דדרשינן כלי שאמרתי לך כבר וא"כ צריך שיהי' דומיא דכלי מצורע ובמצורע פשוט דנתאכמו פסול מה"ת כיון דבמצורע בעינן מים חיים ונשתנה פסול א"כ ה"ה נתאכמו פסול במצורע ואם כן ממילא גם בסוטה פסול מה"ת נתאכמו ואיך אפשר לומר דהר"מ ז"ל ס"ל כשיטת התוס' בזה וקושית מרן ז"ל עצומה מאוד את"ד כת"ה ויפה תמה בזה:

ואני מוסיף לתמוה שאם זה כונת הר"מ ז"ל א"כ במצורע דבעינן מים חיים יודה הר"מ ז"ל דבנתאכמו וחזרו ונתלבנו פסול ויקשה אמאי לא הביא הר"מ ז"ל דין זה בהל' ט"צ וסתם לן משנתו בפ"י הל"א דבעי כלי חדשה ולא הביא כלל הדינים דנתאכמו פסול וחזרו ונתלבנו כשר. וע"כ דסמך הר"מ ז"ל על מש"כ כאן וס"ל דתרווי' דין אחד להם. ולד' המל"מ הלא במצורע צריך שיהי' פסול מה"ת כיון דהתם בעינן מים חיים וא"כ הוי דרשא גמורה

איברא די"ל דצדקו ד' המל"מ ולא משום דס"ל כהכרח שכ' התוס' אלא דהר"מ ז"ל בלא"ה ס"ל דהך דרשא דמקשינן כלי למים הוי אסמכתא אף במצורע עיי"ש בפ"י מהל' ט"צ הל"א שכ' דהא דבעי כלי חדשה הוא מדברי קבלה וכתב בכסף משנה בשם מר"י קורקס ז"ל דס"ל דהך דרשא שיהי' דומיא למים הוא רק אסמכתא. א"כ לפ"ז בנתאכמו דלא יצא מכלל חדשה רק שיפסל מצד דא"ד למים א"כ הוי רק פסול דרבנן ולכן בין במצורע ובין בסוטה אינו פסול בחזרו ונתלבנו כיון דהוי ספיקא דרבנן וצדקו ד' המל"מ בטעמו דהר"מ ז"ל

אמנם לאחר העיון נלפע"ד דרך נכון מאוד וקרוב לאמת בדעת הר"מ ז"ל בשנקדים להבין איבעית הגמ' בנתאכמו וחזרו ונתלבנו אי פסול מצד דיחוי ואיך שייך בזה ענין דיחוי הא דיחוי ל"ש אלא בקדשים ובמצות איבעיא לן אם יש דיחוי אצל מצות. משא"כ הכא דאינו קדשים וגם זה שיתן המי סוטה בכלי זה אינו בגדר מצוה ואיך שייך בזה דיחוי (ואפי' אם נימא דמי סוטה כיון דהם מי כיור שוב צריך שיהי' הכלי כלי שרת ועיין מנחות (פ"ח ע"ב) ובתוס' ד"ה אי לסוטה חולין הוא שנראה מדבריהם די"ל דהכלי שמשקה אותה היתה כ"ר ודו"ק. ואע"ג דהוי של חרס מ"מ כיון דהוא בחוץ לית לן בה. ועיין לקמן פ"ד הי"ב דמי סוטה נפסלין בלינה מ"מ כיון דכל זה דילפינן דצריך שיהי' כלי חדשה ושלא ישתנה הוא רק ממצורע וכיון דבמצורע הי' מים חיים ולא נתקדשו כלל והכל הי' בחוץ. א"כ נראה פשוט דבמצורע לא שייך דיחוי בכלי כלל ואם כן כיון דכשר במצורע הוא הדין דכשר בסוטה דלא שייך לפסול מצד בכלי שאמרתי לך כבר)

אך נראה כיון דהכא אזיל הגמ' אליבא דר' ישמעאל ור"י הרי ס"ל בקידושין (דנ"ז) שם דצפורי מצורע אסורין בהנאה משום דילפינן מכשיר ממכפר וס"ל דמכשיר ומכפר בחוץ ילפינן ממכשיר ומכפר בפנים ולכן צפורי מצורע אסורין מחיים. א"כ י"ל דצפורי מצורע המה כמו קדשים ופוסל בהם דיחוי ושפיר פסול במצורע כלי שנתאכמו וחזרו ונתלבנו וכיון שבמצורע פסול ממילא גם למי סוטה פסול מצד בכלי שאמרתי לך כבר. ומעתה הר"מ ז"ל לשיטתו דפסק דצפור השחוטה רק משעת שחיטה נאסרה ולא ס"ל בזה כר"י דמכשיר הוי כמכפר א"כ אין בצפורי מצורע תורת קדשים כלל ול"ש בי' דיחוי ולכן במצורע ג"כ חזר ונתלבן כשר וממילא ה"ה בסוטה כיון דכל הילפותא מבכלי האמור במצורע א"כ