כלי חמדה במדבר סה

אמנם בעיקר ד' המל"מ כבר תמהו עליו בת' נו"ב מה"ת ובאבני מלואים שלא הרגיש כיון דנשבע שא"י עדות הרי שוב אינו נאמן שנטמאה וא"כ ליכא עדים במדה"י וא"ש קושית התוס' דהעד יכול לומר הא לא הפסדתי לך כלום וליכא כפירת ממון בשבועתי כיון דעיד"ז שנשבעתי על שקר שוב ליכא עדים במדה"י ויבדקו אותה המים

ורגיל הייתי לת' ד' המל"מ ז"ל עפ"מ שכ' מורי הגאון מקוטנא ז"ל בס' ישועות ישראל סי' כ"ח להכריח מדעת הר"מ ז"ל פ"י מהל' שבועות דס"ל דשבה"ע כיון דהוי רק מושבע מפי אחרים היכא דאינו נפסל משום שה"ע אינו נפסל משום שבועת ביטוי ג"כ כיון דלא עבר כלל על שבועת ביטוי כיון דמושבע מפי אחרים ולא אמר אמן. ומעתה י"ל דהוכחת המל"מ הכא בתוקפה דא"נ דע"א במדה"י ג"כ אין המים בודקין את אשתו א"כ שפיר העד הפסיד לו במה שנשבע שא"י עדות דא"ל כיון דעתה שנשבע הרי נפסל לעדות ושוב המים בודקין אותה וא"כ לא הפסיד לו כלל ז"א דא"נ דלא הפסיד לו כלל בזה שלא העיד לו הרי אין בזה תורת שבועת העדות ושוב אינו נפסל כלל ולא עבר על איסור דשבועת עדות ואינו בכלל נשבע לשקר כלל ושוב יכול לחזור ולהגיד ושוב נאמן ושוב המים לא יבדקו אותה ושפיר הפסיד לו וחייב קרבן שבועה ואע"ג דחוזר חלילה דהרי אם תאמר דהפסיד לו וחייב ק"ש הרי פסול לעדות ושוב לא הפסיד לו כיון דהמים יבדקו אותה מ"מ נראה כיון דהשקאת סוטה הוי בגדר דיני נפשות ממש וכיון דספק נפשות להקל נראה דהכא בודאי לא יבדקו אותה המים להיות נידונת כדין סוטה שא"ל עדים במדה"י דאם תהי' נידונת בדין סוטה ותמות הרי יש לה עדים במדה"י כיון דהעד לא נשבע על עדות שיש בו כפירת ממון ואינו בתורת שבה"ע וא"כ בודאי אזלינן לקולא בזה ואין לה עונש סוטה וכיון שכן שפיר הקשה המל"מ דהפסיד לו בודאי דהמים לא יבדקו אותה וחייב ק"ש. ועי' בזה כי הוא נכון לענ"ד

אמנם לפמש"כ לעיל דבאמת איכא תמיד היזק ממון במניעת עדותו מה שחייב להביא המנחה משלו נהי דמשום זה אינו חייב ק"ש כיון דליכא ע"ז תובע ונתבע מ"מ י"ל כיון דמ"מ בודאי הוי בגדר השבת אבדה להעיד לו שלא יפסיד המנחה להשקות אותה ושוב הוי בכלל נשבע לשקר גם מתורת שבה"ע אע"ג דלענין קרבן שבועה א"ח על זה כיון דאין על זה תובע ונתבע מ"מ י"ל דעבר על שבועה והוי בכלל נשבע לשקר וא"י לחזור ולהגיד

ולת' ד' המל"מ שקשה עליו לומר ששכח דבר פשוט כזה נראה דס"ל דהא דקיי"ל דהיו עדים במדה"י אין המים בודקין את אשתו היינו אם היו עדים בשעת סתירה שהיא טמאה אע"ג דמתו קודם השקאה מ"מ כיון דבשעת סתירה היו עדים שהיא טמאה אינה בתורת השקאה אע"ג דמתו או נפסלו אח"כ. אך באמת מסברא נראה להיפוך דתלי' עיקר בשעת השקאה אם יכול הדבר להתברר ע"י עדים וכמשכ"ל מד' הר"מ ז"ל בטעמו של דבר וא"כ אין קושיא על התוס' ודוק בכל זה

(ט) ומ"ש כת"ה לתמוה על המל"מ בפ"ג מה' סוטה ה"ט בהא דפסק הר"מ ז"ל ואח"כ מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעולם ולא יראה ככלי בלה מאורך הזמן ואם החזירו לכבשן עד שנתחדש כשר ותמה הכ"מ שא"י למה פסק רבינו לקולא כיון דהוא בעיא דלא איפשטא וכ' המל"מ ולי נראה דרבינו ס"ל סברת התוס' שכ' שם דנתאכמו אין פסולו כ"א מדרבנן והכריחו זה עיי"ש וכיון שכן אזלינן לקולא ככל ספיקא דרבנן ותמה כת"ה הלא לפמש"כ המל"מ עצמו לעיל מני' לת' דברי הר"מ ז"ל באותה הלכה שפסק דצריך כלי חדשה דוקא פי'