כלי חמדה במדבר סד

משלו א"כ עכ"פ הפסיד לו את המנחה שא"א שיפטור מכתובתה אם לא שישקה אותה וצריך להביא מנחת סוטה א"כ אכתי איכא כפירת ממון

ולכאורה עלה בדעתי עפמ"ש הר"מ ז"ל בפירוש המשניות דאינו חייב קרבן שבועה אלא כשאינו מגיד לתובע זכותו אבל אם אינו מעיד לנתבע לפטור א"ח ק"ש עיין בפהמ"ש במשנה דשילח ביד עבדו. אך לכאו' תמו' מאוד דא"כ בעדי סוטה איך חייבים ק"ש הא הוי רק לפטור אשתו מכתובתה. ונראה דהר"מ ז"ל ס"ל דהכא ג"כ הוא התובע שהוא תובע אותה שתקבל ממנו ג"פ והיא אינה רוצית לקבל גט אם לא שיתן לה כתובתה והוי מעיד לזכותו. ומעתה זה דוקא לענין הכתובה אבל אם בלא"ה תצא ממנו בלא כתובה ע"י השקאה שוב ל"ש ק"ש אע"ג דיפסיד המנחה מ"מ בשביל זה שהי' פוטר אותו מהמנחה ע"י הגדתו א"ח ק"ש

אמנם העיקר נראה בזה דאפי' לפ"מ שנראה מפשטא דש"ס דלא כר"מ ז"ל ואין נפ"מ בין תובע לנתבע בזה ועיין בר"מ ז"ל פ"י מהל' שבועות ה"ו. מ"מ בזה כ"ע מודים דל"ש קרבן שבועה אלא היכא דאיכא תובע ונתבע דבזה שייך חיוב הגדת עדות לפוטרו או לחייבו ממון וחייב ק"ש כשנשבע שא"י לו עדות. משא"כ בדבר דליכא תובע ונתבע כגון באכילת חלב אם ע"א יודע ששומן אכל ויכול לפוטרו מחטאת. וכן במנחת סוטה שיודע ע"א שנטמאה ויכול לפטור אותו ממנחה בזה ל"ש ענין קרבן שבועה כלל. ולכן שפיר כתבו התוס' דאם לא יפסיד הכתובה דע"ז איכא תובע האשה נהי דיפסיד המנחה בשביל זה ל"ש קרבן שבועה דל"ש אלא בתובע ונתבע

והנה המל"מ כתב לת' קושית התוס' עפמ"ש התוס' בסוטה (דף ו') בהא דקיי"ל דיש עדים במדה"י אין המים בודקין את אשתו דיש לספק דה"ה אם יש ע"א במדה"י אין המים בודקין את אשתו דכל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים וא"כ ל"ק קושית התוס' דשפיר יש במניעת עדותו כפירת ממון דהמים לא יבדוק אותה כיון דאיכא עדים במדה"י שיודעים שזינתה. וי"ל בזה לת' קושית המל"מ בפרשת דרכים על הא דמבואר במשנה דשבועת העדות נוהג באנשים אבל לא בנשים וקשה הא משכח"ל גם בנשים בעד סוטה דגם אשה נאמנת לומר לאחר קו"ס שנטמאה ונשבעה שא"י עדות והודית חייבת ק"ש. ולהנ"ל י"ל כיון דמבואר להדיא בתוס' בטעמא דגם כשאיכא רק ע"א במדה"י אין המים בודקין את אשתו הוא משום דכל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים. ולכאו' צריך ביאור דלמה הוסיף תוס' דברים אלו ת"ל בלא"ה כיון דנאמן ע"א הרי יש עדים במדה"י. וצ"ל דס"ל לתוס' דאל"ה דהוי כשנים נהי דאם מגיד עדותו נאמן בצירוף הרגל"ד. מ"מ אין זה בגדר יש עדים במדה"י. לכן הוסיפו בתוס' כיון דכ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים הוי עתה בגדר עדות גמור כמו שני עדים והוי בכלל יש עדים במדה"י וז"ב ומוכרח בדעת התוס'

ומעתה נראה לפמ"ש הלח"מ דהא דאמרינן דכ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים ה"ד בעד כשר אבל בעדים פסולים כגון אשה ועבד אף במקום דכשרים לעדות מ"מ אינם כשנים. א"כ באיכא אשה במדה"י שיודעת מזנות אשה זו המים בודקין אותה דזה אינו בגדר יש עדים במדה"י. וא"כ מתו' שפיר קושית הפר"ד דליכא למימר דמשכח"ל שבה"ע בנשים בסוטה ז"א דהכא הדר"ל קושית התוס' דלא הפסידתו כלל דתשתה ויבדקוה המים ותמות. וא"ל כיון דהיא יודעת מהזנות לא יבדוק אותה המים. ז"א דאשה אינה בגדר יש עדים במדה"י כיון דאינה כשרים. וז"נ דרך פלפול עפ"ד המל"מ: