כלי חמדה במדבר סג

בכך דקודם שהוקם המשכן היו הבמות מותרין מ"מ כיון דמאז שנאסרו הבמות שוב נאסרו איסור שאין להם היתר עולמית ושוב אין לזרים חלק ונחלה בעבודה ואיך שייך לומר דזרים הוי בגדר עבודה. אמנם יש לקיים הדברים עפ"מ דמבואר בחולין (דף ב' ע"ב) בתוס' דה"מ דליתי' קמן דנשיילי' שהקשו דעזרה רה"ר הוא וספיקו טהור וכתבו בסודה"ק ואי איירי בבמה א"ש עכ"ל. ולכאורה צ"ע דאיך אפשר לפרש המשנה בבמה הא משהוקם המשכן נאסרו הבמות ואטו המשנה אתי לאשמועינן דין מה שהי' נפ"מ קודם שהוקם המשכן. אמנם נראה דכונת התוס' בזה"ז בב"נ שרוצה להקריב קרבן בבמה דישראל יכול לשחוט ולהקריב עבורם בבמה וכמ"ש הקרן אורה זבחים (דף קט"ז) (ועי' בזה בס' כלי חמדה פ' נח אות ב' מש"כ בזה ומד' התוס' כאן נראה כד' הקרן אורה ואכמ"ל. ומבואר מזה דגם זרים הוי היום בגדר עבודה בקרבנות של ב"נ. עכ"פ שוב י"ל דכהנים שלוחי דידן הם. ובני היקר הב' המשכיל והנחמד כמ' חנוך העניך שיחי' הערנו דד' התוס' מוכרחים דמיירי בבמה ומיירי לב"נ דבזה י"ל דוכלן ששחטו דקאי על טמא במוקדשין ה"ה דקאי על חשו"ק דכשר באחרים רואין אותן דא"נ דמיירי בעזרה א"כ שחיטת חשו"ק פסולה במוקדשין אפי' באחרים רואין אותן ויהי' צריך למפלג וכולן ששחטו בתרתי טמא במוקדשין וחשו"ק בחולין דוקא וזה דוחק ויפה העיר)

הכלל שמבואר מתוס' הנ"ל דגם היום שייכים זרים בעבודה בבמה ושוב יש מקום לד' הג' הנ"ל. ומעתה י"ל דלענין זה דס"ל לראבר"י דבעלים המה בכלל והקריב המקריב היינו ג"כ דוקא בזבחים כיון דאנחנו ג"כ יש לנו חלק בעבודה י"ל בה דבעלים המה בכלל והקריב המקריב. משא"כ מנחות למ"ד דאין מנחה בבמה א"כ לענין קרבן מנחה אין שייכות לזרים בקרבנות כלל גם ראבר"י מודה דאין הבעלים מפגלין דאינם בכלל מקריבין כלל. וא"כ י"ל דראבר"י ס"ל דאין מנחה בבמה וא"כ מודה במנחת סוטה דא"י לפגל

איברא בעיקר ד' הג' מוהר"ש הירש ז"ל בישוב קושית התוס' צ"ע דהרי בנדרים מבואר איבעית הגמ' גם בקרבנות חובה וזה דבר שא"ק בבמה והוי כק"צ. ומלבד זה קשה הדבר כיון דבישראל לא משכח"ל קרבן בבמה שיהיו הבעלים בגדר מקריב בשביל שיכולין להקריב בבמה בשביל ב"נ. וגם עיקר הדברים שנימא דהא דמכריח הגמרא דשלוחי דרחמנא הם הוא רק בק"צ דבזה שייך כ"מ דאנחנו ל"מ עביד כיון דאין ק"צ קרב בבמה. יש לעי' הא בק"צ שהיו הכל משתתפין ע"י השקלים א"כ הו"ל אית לי' שותפות בגוי' וא"כ ל"ש כ"מ דאיהו ל"מ עביד. א"כ לכאורה מק"צ אין הכרח כלל דשלוחי דרחמנא הם וצ"ל דהא דמכריח הגמ' דשלוחי דרחמנא הם היינו מכח קרבנות יחיד דבזה לית לי' לכהן שותפות וע"כ דשלוחי דרחמנא הם ומזה נשמע דה"ה בק"צ הם שלוחי דרחמנא וא"כ מוכח היפוך ד' הג' הנ"ל דזה שיש לנו שייכות בבמה לא הוי בגד מצי עביד. ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ אלא מפני חידוש ד' הג' הנ"ל אמרתי להשתעשע בו קצת ואשמע בכ"ז דעת כת"ה שיחי' (עתה נדפס ס' גבורת שמונים וראה מש"כ אות ו' ז' לת' קושיא הנ"ל עפ"ז דזכות הקרבת קרבנות בבמה הוי בכלל מקריב והנך רואה שבשורש הדברים קדמוהו בזה הג' הנ"ל אמנם העיקר כמ"ש בזה)

(ח) ודע כי בענין זה קשה לי על התוס' שבועות (דל"ב ע"א) בד"ה הכל מודים בעד טומאה שכ' בזה"ל ואין העד יכול לומר בלא עדותו ע"י עדי קו"ס תשתה ותמות ויפטור בעלה מן הכתובה דהרבה פעמים זכות תולה וכו'. וקשה לי כיון דמנחת סוטה צריכה לות