כלי חמדה במדבר סב

עליו שמן וחבה"ק אינו אלא דרבנן וי"ל מזה הטעם כתיב והשקה את האשה והיינו המים צריכים להיות קדושים וטהורים א"כ אם היתה שותה בעצמה היתה מטמאה המים בשפתותי' אם היא טמאה וגם תטמא המים במשא כשתשא הכלי ולא יבדקו אותה לכך נתן הכהן הכלי חרס לתוך פי' שאינו מטמא מגבה אלא מתוכה וכאשר באו המים לפי' לא נטמאו דבית הסתרים אינו מטמא אתד"ק. ומבואר מדבריו כמ"ש דהמים נפסלין בטומאה. אמנם מ"ש דמשום זה הי' כלי חרס והשקאה ע"י כהן שיהי' טומאת בית הסתרים אינו מובן הא הלשון נטמא דלענין טומאה הוי כגלוי לד"ה כמבואר קידושין (דף כ"ה ע"א) ומטמא המים

ואולי י"ל בדעת הג' ז"ל כיון דמבואר במשנה סוטה (דף כ' ע"א) אינה מספקת לשתות עד שפני' מוריקות נראה דמיד שבאו המים לפי' כבר נתקיים מצות השקאה ול"צ דוקא שיבוא לגרונה וא"כ י"ל דשוב אינו פוסל בהם טומאה ודוקא אם נטמאו קודם שבאו לתוך פיה נפסלו וצ"ע בזה

ובעיקר הד' שכ' הג' ז"ל דבזה דלא יצוק על המנחה שמן כבר נזהר שלא תוכל האשה לעשות שום תחבולה לטמא את המנחה כיון דלא הוכשרה לקבל טומאה. פלא בעיני שלא הרגיש כלל שלפ"ד הירושלמי מובא בתוס' סוטה (דף "ט) שם בד"ה וכהן שנראה דס"ל דצריך שהכהן בשעת התנופה יניף תחת ידה ממש מבלי הפסק. וא"כ אם היא טמאה הרי מטמאת את הכהן וכהן טמא שעבד חילל וא"כ מה בכך דהמנחה לא הוכשרה ואפי' לפ"ד התוס' סוכה (דף מ"ז ע"ב) סוד"ה כהן מודים שקשה ליזהר בזה. ולפ"ד הג' ז"ל הרי מוכרח ליזהר תמיד דאל"כ יש חשש הערמה תמיד כנ"ל ולא משכח"ל אלא בשני כהנים שהמניף לא יהי' המקריב דאז לא יהי' חשש אם המנחה לא הוכשרה ותנופה אינה מעכבת אבל לא מצאנו זה בשום מקום דמנחת סוטה תהי' צריכה דוקא להיות בשני כהנים. לכן נלענ"ד דמשום זה דאולי תטמא המנחה או הכהן מבלי דעת אין אנו חוששין כלל כיון דסוף כל סוף אנחנו נקריב את המנחה כדת וכיון דקיי"ל דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד ומרצה וא"כ הו"ל כאילו קריבה המנחה כהלכתה והמים בודקין אותה וכבר העיר בזה הג' הצדיק בשו"ת דברי חיים ז"ל לת' עפ"ז הקושיא הנודעת דלר"י בר"י שהבעלים מפגלין ואשה הוי בעלים הרי בידה תמיד לפגל את המנחה במחשבה ותי' ג"כ ע"פ הנ"ל

ואם כי קושיא זו יש לת' בכמה אנפין וכ"כ בזה בת' ואכמ"ל. אמנם לקושית הג' בעל הפלאה ז"ל צריכין אנו לבוא לדבריו ז"ל. אמנם עדיין אינו מתורץ מהחשש דטומאת המי סוטה דבזה ל"ש תי' הנ"ל. אך בזה צ"ל כמ"ש הג' ז"ל וכמש"ל דאחר שבאו לתוך פיה שוב לא נפסלו ע"י טומאה כנ"ל. ויש עוד לעיין בכ"ז לעת הפנאי

ובעיקר קושית האחרונים הנ"ל אמרתי לת' עפ"מ שנראה להעיר בדבר חדש עפ"מ שראיתי דבר נפלא בס' חורב להג' מוהר"ש הירש מפפד"מ ז"ל בסוף הספר שכ' לת' קושית התוס' על הא דאיבעי' בגמ' נדרים (דף ל"ה) אי כהנים שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן הא אמרינן ביומא בפשיטות דכהנים שלוחי דרחמנא דאא"ל דשלוחי דידן הם מצד מא"מ ותי' הג' ז"ל כיון דבאמת קודם שהוקם המשכן והותרו הבמות הי' עבודה כשרה בזרים נהי דבמשכן אסור עבודה לזרים מ"מ גם זרים הוי בכלל מצי עביד עבודה כיון דבבמה עבודתם כשרה. אך ז"ד בקרבנות יחיד. אבל בקרבנות ציבור כיון דק"צ אין קריבין בבמה א"כ בק"צ אין שייכות לזרים כלל לכן בק"צ שפיר פשיטא לי' לש"ס דשלוחי דרחמנא הם כיון דמא"מ דאנן ל"מ למעבד את"ד

והנה לכאורה הד' מחוסרין הבנה דמה