כלי חמדה במדבר סא

ונקראים בעלים ולכן בסוטה האשה בכלל בעלים ולראבר"י דבעלים מפגלין גם האשה יכולה לפגל כיון דהקרבן עבורה ועי' בסוטה (דף כ"ג ע"א) דמנחת סוטה דכהנת אינה נאכלת מפני שיש לכהן חלק בה ועיי"ש ברש"י ז"ל כיון דהוא מקריבה משלו. מבואר דזה שמקריבה משלו הוא רק שיש לו ג"כ חלק בה אבל גם היא בכלל בעלים וכמ"ש התוס' שם בשם הירושלמי מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כך קידשה לשמו ועיי"ש מבואר דשניהם שותפין הם בהמנחה לזאת לכאו' הקושיא עצומה א"נ דפיגול מהני במחשבה ולראבר"י דבעלים מפגלין יכולה לפגל את המנחה וא"כ לא יועיל כלל בהשקאת סוטה

והנה במק"א כתבתי לת' עפ"ד רש"י זבחים שם בד"ה שמעתי שהבעלים מפגלין שכ' אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליו שנראה מד' רש"י ז"ל דהא דמהני מחשבת הבעלים לפגל היינו רק משום דכהן עושה בסתמא ונהי דאמרינן דסתמא לשמן מ"מ כשהבעלים של הקרבן מחשבין להיפוך מהני מחשבתם לפסול הקרבן אבל כשהכהן מחשב בהדיא לשמן ל"מ מחשבת הבעלים לפסול וא"כ לק"מ. וכן מבואר בירושלמי שבת פ' המצניע דמדמי לי' לבא אחר והצניעו דמחויב זה במחשבתו של זה ועי' בקרן אורה שם שהביא מד' הירושלמי הנ"ל. (א"ה. הד' אלו כתובים בס' חמדת ישראל ועתה בעת סדרי הדברים לדפוס שלח לי הרה"ג מוהר"ג נ"י ממדינת אונגארין את ספרו ילקוט הגרשוני על ה' טריפות ובסוף הספר יש שם איזה הערות על ספרי וכתב כי קדמני בזה בס' שדי חמד בחלק הת' סי' מ"א ועיינתי שם וראיתי שכ"כ אלא שלא העיר מירושלמי הנ"ל (ועיי"ש עוד תי' בזה מפני שאינה נאמנת שפיגלה ושגה בכוונת הקושיא עיי"ש היטב ותתפלא) ועי' בקונטרס גבורת שמונים מידידי הג' מוהר"י ענגיל שיחי' אות ח"י שג"כ כיון לזה וגם הוא לא העיר מירושלמי הנ"ל)

אמנם התי' היותר מחוור בישוב קושיא זו הוא מ"ש הגאה"ק מסאנז זצ"ל בת' דברי חיים כיון דקיי"ל דכל שפסול בקודש אם עלה לא ירד א"כ אף אם האשה תפגל את המנחה כיון דאנחנו לא נדע מזה ויעלה על המזבח הוי מנחה כשרה ויבדקו אותה המים ובחי' כתבתי להכריח כדבריו הקדושים וז"ל שם. בספרי ולקח הכהן מיד האשה שאם פירסה נדה לא היתה שותה. ראיתי להג' הספרדי בס' ספרי דבי רב ז"ל שכ' שד"ז רק לר"ש לשיטתו דס"ל דמקריב מנחתה ואח"כ משקה וא"כ שפיר קאמר דעתה כשבא להשקותה נודע לו שבעת הי' המנחה בידה פירסה נדה ונטמאה המנחה אינה שותית אבל למ"ד דמשקה אותה ואח"כ מקריב מנחתה ל"ש הא מלתא דאם פירסה נדה לא היתה שותה דמה בכך דהיא טמאה בשעת השקאה כיון דידעינן דהיא נדה עתה שוב לא יתנו המנחה בידה להניף דתנופה אינה מעכבת את"ד

ולענ"ד יש לעיין בזה כיון דהמצוה הי' שיהיו המים קדושים וגם לינה פוסלת בהם כמבואר בר"מ ז"ל פ"ד הי"ב. א"כ נראה דגם טומאה פוסלת בהם וכיון שכן אם היא טמאה נדה הרי מיד כשבא המשקה לפיה נטמאו וכיון שכן שוב אין המים בודקין אותה ולומר כיון דערב בהמים דבר מר נפסל משתי' והוי בכלל משקה סרוח ואינו מקבל טומאה כלל זה רחוק בעיני כמובן. עכ"פ לפלא על הג' ז"ל שלא העיר בזה כלל

ומצאתי להגאון בס' פנים יפות ז"ל הביא ד' הספרי הנ"ל וכתב עליו בזה"ל ונראה דמשום זה הטעם הזהירה התוה"ק שלא יצוק עלי' שמן משום דיש לחוש שמא תעלים הטומאה מחמת נדות או שתטמא את עצמה למת במתכוין וכיון שיתן הכהן את מנחתה על כפה תטמא את המנחה וכיון שתפסול את המנחה לא יבדקו המים לכך הוצרך ליקח קמח שלא הוכשר שאינו מקבל טומאה ולא הי' יכול לצוק