כלי חמדה במדבר ס

דמקרי בעלים והם בכלל והקריב המקריב את"ד היקרים

והנה לכאו' הד' תמוהין דא"כ יקשה איך יכולין לפגל בד' עבודות דא"ל כיון דיתשלו יהי' למפרע שלהם ז"א הא אז יהי' חולין שנב"ע ואסורה בהנאה ולדעת הרבה פוסקים איסה"נ א"ל בעלים וא"כ שוב לא יהי' להם זכות כלל לאחר שאלה ואעפ"כ הוי בעלים ויכולין לפגל וא"כ הדרא הק"ל דס"ל חולין שנב"ע ל"ד ומה"ת מותר בהנאה והוי בעלים על חשנב"ע

אמנם כן בעיקר ד' כ"ת לא אדע אמאי לא כתב בפשיטות א"נ דזכות הבעלים הוא רק מצד הואיל אב"מ עלה א"כ הכא בסוטה כיון דהבעל מקדיש את המנחה עבורה א"כ נראה ברור אע"ג דהיא הוית בעלים של קרבן לענין תנופה מ"מ לענין שאלה הוי הבעל בעלים כיון דהוא הקדישו וא"כ היא אינה יכולה לפגל. ובאמת נראה מבואר בסוטה (דף י"ט ע"א) ברש"י ז"ל במשנה דהי' נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית שפירש דהבעל עושה כן היינו משום דס"ל דכל ענין ההקדש הן קדושת פה הן קדושת כלי עשה הבעל, שלענין ההקדש הוא הבעלים וממילא רק הוא יכול למתשל עלה ולא היא וא"כ אינה מכלל והקריב המקריב. ובחדושינו למס' סוטה שם כתבנו בטעמא דרש"י ז"ל דס"ל דהבעל נותן את המנחה בכלי שרת ואמאי לא נימא דהאשה דהיא הבעלים של המנחה נותנת את המנחה בכלי שרת משום דאיכא מ"ד דאין כלי שרת מקדשין שלא מדעת והיינו מדעת הנותן וא"כ י"ל דהאשה תתכוין שלא תתקדש המנחה בקדושת כלי שרת וממילא המנחה לא תתקדש ולא יבדקו אותה המים. אך למ"ד דכלי שרת מקדש אפי' שלא מדעת אם הוא בזמנו צ"ל כנ"ל דעיקר המקדש הוא הבעל ולא האשה וי"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דהבעל הוא המקדש בכלי שרת גם הבעל לא יכול למתשל במנחת סוטה. דהנה באמת נתקשו הפוסקים בד' התוס' סוטה (דף ו' ע"ב) בסוד"ה כי קדוש שהקשו בהא דמבואר במשנה באלו שמנחותיהן נשרפות אמאי ישרפו ישאל עליהם ויצאו לחולין ותמהו אמאי פשיטא לי' לתוס' דמהני שאלה אחר שכבר נתקדש בכלי נימא דלא אתא דיבור ומבטל מעשה כמש"כ הש"ך הטעם דל"מ שאלה במסירה ליד גזבר

אמנם נראה דהתוס' ס"ל שזה דוקא אם הבעלים עושין המעשה אז אמרינן דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. מה שא"כ מעשה דהכהן לית לן בה ולכן אמרינן אח"כ אתי דיבור ומבטל דיבור וממילא לא נתקדש בכלי כיון דהי' חולין

ובזה א"ש הא שכ' התוס' בכריתות דדוקא לאחר זריקה ל"מ שאלה נראה מבואר דלאחר קבלה מהני שאלה והיינו כנ"ל משום דבקבלה של הכהן אינו עושה מעשה שנימא בי' שלא אתא דיבור של הבעלים ומבטל מעשה ולכן דוקא לאחר זריקה שכבר נגמרה כל מצות הקרבן ל"ש שאלה. ומעתה י"ל משום דלרש"י ז"ל הי' קשה קושית תוס' אמאי מנחותיהן נשרפות לכן פי' דהבעל נתן המנחה בכלי שרת וכיון שכן שוב ל"מ שאלה. הכלל אם נימא דזה שהבעלים המה בכלל והקריב המקריב משום דאית לי' זכות שאלה י"ל דבמנחת סוטה ל"ש זה כלל מכל הני טעמי דאמרן

אך באמת ד' כ"ת אינן מחוורין בזה והטו"א לא קאמר דמפני זכות דשאלה חשיב בעלים אלא לענין הוספת חומש דרצונו לעשות מהקדש חולין ע"ז אמרינן דתלי' אם הוא בעלים דחולין כיון דאב"מ עלה כדידי' דמי לכן הוי בעלים לענין הוספת חומש כיון דאכתי בידו הוא. אמנם מה שנוגע לענין פיגול דשייך רק בהקדש ובחולין ל"ש ענין פיגול כלל ל"ש לומר דבשביל זה יכול לפגל כיון דהוי בעלים עליו ז"א דאם יתשל עלה ל"ש בו פיגול כלל וצריך שיהי' בעלים בשעת ההקדש שעיד"ז יש בו כח לפגל והטעם דהוי בעלים הוא משום דהוא קרבנו ובא לכפר עליו או להכשירו לאכול בקדשים או לברר אותה אם טהורה היא או טמאה בשביל זה יש להם זכות בהקרבן