כלי חמדה במדבר נט

שראה הבעל שמתנהגת בפריצות ונסתרת עם בני אדם קינא לה עוד הפעם דאז שפיר צריך סתירה והשקאה מחדש ול"מ קינוי גרידא דנימא כיון דעתה איכא קינוי וקפידא דבעל שוב המים יבדוק אותה לעתיד ז"א דיש לחוש דילמא טרם שקינא לה בעלה מחדש ג"כ זינתה והמים לא היו בודקין אותה כיון דאז הי' בלא קינוי וא"כ נתקלקלה פעולת המים ושוב גם עתה המים לא יבדוק אותה כיון דהמים כבר אבד הסגולה שוב אין המים בודקין אותה גם אם תזנה לאחר קינוי וכמ"ש המל"מ ושפיר צריך השקאה מחדש. ובאמת נראה דחיישינן תמיד גם על זנות שקודם קינוי מדמשבעינן אותה על העבר ג"כ. א"כ הכא שפיר י"ל דשותית וחוזרת ושותית כיון דאם זינתה מקודם גם על הזנות דלאחר קו"ס אין המים בודקין אותה כיון דאבד הסגולה ודוק היטב וידעתי כי יש לעי' בזה וכתבתיו רק לקיים ד' המל"מ ז"ל. (ובני יקירי החריף והשנון מוהר"י נתן נ"י כתב לי עתה בעת סדרי הד' לדפוס לת' קושית המרי"ט עפ"מ דמבואר בר"מ ז"ל פ"ד מה' סוטה הי"א וי"ב שפסק דאיבעית הגמ' בענין שתי כוסות ובענין נשפך ונשתייר דאע"ג דלכתחילה לא ישקה אותה מ"מ אם השקה כשר. ועי' בכ"מ שם שכ' דמספיקא לא מחייבינן לה לשתות. ולכאו' תמי' איך נתיר אותה לבעלה מספק כיון דהוא איבעי' דלא איפשטא א"כ אין אנו יודעין אם המים בודקין אותה ואיך היא מותרת לבעלה וע"כ צ"ל כמו ששמעתי ממך בעת למדי אצלך הלכה זו שדעת הר"מ ז"ל כיון דהאשה לא ידעה מכל זה ושתתה את המים זה בעצמו הוכחה שלא זינתה דלא יראה לשתות את המים אחר האיום שעשו לה והיא אינה יודעת שיש בזה ספק לכן כיון דספיקא הוא מצרפינן הוכחה זו ששתתה המים ומגרע הרגל"ד דקו"ס כיון דאיכא עתה רגל"ד להיפוך ושוב נאמנת שלא נטמאה וזה מוכרח בדעת הר"מ ז"ל ומעתה אם על אשה זו יצא עוד הפעם חשד שמתנהגת בפריצות שפיר צריך השקאה מחדש כיון דא"ר מהשקאה הראשונה דדילמא הלכה דאין המים בודקין אותה ושוב אין בודקין אותה לעתיד וא"כ שפיר משכח"ל שותית וחוזרת ושותית א"ד ונכונים הם)

(ז) ועתה אבוא אל מה שכ' כ"ת לת' קושית האחרונים לפ"מ דס"ל לר"א בר"י בזבחים (דף מ"ז ע"א) שהבעלים ג"כ יכולין לפגל בעבודת הכהן וא"כ יקשה איך משכח"ל השקאת סוטה כיון דהמנחה מעכבת ובל"ז לא יועיל השקאה ולא בדקו לה מי' וא"כ הרי תמיד בידה לפגל את המנחה כיון דהיא בעלים של המנחה כמבואר בסוטה (דף י"ט ע"א) במשנה שם וברש"י ד"ה וכהן מניח ידו מתחתי' דבעלים של מנחת סוטה היא האשה עיי"ש. וכ"ת כ' לת' דהנה בזבחים שם מייתי רבא טעמא דר"א בר"י דיליף לה מהא דאמר קרא והקריב המקריב עיי"ש דמזה מוכח דהבעלים הם בכלל המקריב וה"ה דהמה בכלל המקריב לא יחשב. ויש להעיר לכאו' לפמ"ש הג' בעל טורי אבן ז"ל בחי' אבני שוהם מגילה (דף כ"ג) בד"ה עשרה כהנים כתיב בפרשה דנהי דבעלים שחיללו הקדש שוה מנה בשו"פ מחולל ה"ד קודם שבא ליד גזבר דיש להם זכות בגוי' ע"י שאלה שפיר הוי בעלים אבל לאחר שבא ליד גזבר דל"מ שאלה כאחר דמי ואין נפ"מ בין בעלים לאחר. א"כ לכאורה י"ל דנהי דמהקריב המקריב נשמע דהבעלים יכולין לפגל מ"מ לאחר שחיטה דל"מ שאלה שוב י"ל דכאחר דמי וא"י לפגל. אך באמת ז"א דמבואר בתוס' כריתות דבקה"ג מהני שאלה עד לאחר זריקה א"כ א"ש דכל משך זמן ד' עבודות יש בידם לשאול עליו ויהי' שלהם ושפיר יכולין לפגל וז"ב. ומעתה זה דוקא בכל מקום אבל הכא במנחת סוטה נהי דהבעל מקדיש עבורה מ"מ לכשיתשל ויצא לחולין אין לו בה שום זכות והוי של הבעל א"כ אינו בעלים כלל לענין זה דיכולה לפגל כיון דהשתא הוא הקדש ולכשיצא לחולין ג"כ אין לה זכות כלל בהמנחה בכה"ג לא נשמע