כלי חמדה במדבר נו

דס"ל כיון דבודאי הי' דוד נאמן על אורי' כבי תרי חייב להודיעו אע"ג דהוא דבר שבערוה ואם אינו מודיעו אין אורי' בגדר אינו מוזהר אלא בגדר שוגג והוי בכלל אסורה לבעל וה"ה דאסורה לבועל

ובישוב קושית הים התלמוד נלענ"ד דבאמת הא דפטרינן מטעם כדי שיודיעו אע"ג דאית לכל אדם מישראל חז"כ שלא להכשיל את חבירו אפי' במקום פסידא י"ל דהוא מטעם שיחשוב כיון דחבירו אינו יודע שנאסר הרי הוא אנוס גמור כיון דהדבר הי' לו חזקת היתר ועתה נאסר נהי דאם יודיע לו יהי' נאמן באופן שהוא בידו או מצד מתוך כמ"ש הפנ"י ז"ל מ"מ כיון שאם אינו מודיעו אין לחבירו להעלות על לבו שהדבר נאסר והוי אונס גמור לכן חושב שאינו מכשילו כלל בזה שלא יודיענו. משא"כ בטבח אומן שקלקל כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת א"כ כל זה שחבירו אוכל מבהמה זו הוא רק משום שמאמין לו ששחט שפיר והוא המתיר לו את הבשר באכילה וא"כ הוא המכשיל את חבירו באכילת איסור דאם לא שהוא הי' שוחטו לא הי' אוכלו א"כ הוא גורם לו האכילת איסור ובכה"ג בודאי אף אם יתחייב לשלם יודיעו כיון דאם לא יודיעו הוא נכנס בכל האיסור ועי' ברש"י פ' מטות בקרא והוא ישא את עונה ומ"ש בחי' שם. וזהו חילוק נכון וברור לדעתי הארכתי קצת בבירור ענין זה מפני שלא מצאתי עוד לרבותינו האחרונים ז"ל שידברו בזה ואשמע בכל זה דעת כת"ה. ועי' במהרש"א חולין (דף ז' ע"ב) ד"ה ומי מחייבא שמבואר בדה"ק דהיכא דהוי רוב להתיר אם באמת אסור הוא אינו בגדר תקלה. אך י"ל דלכ"כ אלא באיסור דרבנן דטבל אינו אסור בהנאה ש"כ אלא מדרבנן ודו"ק

(ו) ומ"ש כת"ה לת' קושית המרי"ט מובא במל"מ שילהי הס' ע"ד הר"מ ז"ל פ"ד הט"ז שפסק דהמים בודקין לעתיד דא"כ איך פסק בפ"א הי"ב לחלק בין אם קינא לה עוד הפעם מאיש זה דאינה שותית ובין קינא לה מאיש אחר דחוזרת ושותית למאי נפ"מ כ"ז כיון דהמים בודקין לעתיד. ותי' כ"ת עפ"ד הירושלמי מובא במל"מ שילהי פ"ב מסוטה דהיכא דבדקו את הבועל ולא אותה אז אמרינן דהי' באונס וממילא באשת כהן אסורה לו וא"כ יש לומר דמשכח"ל ד"ז דשותית וחוזרת ושותית אם הי' בעלה כהן וא"כ א"ר מדלא בדקו לה המים ראשונים די"ל דזינתה עכשיו באונס וזה ודאי אין סברא לומר דיבדקו את הבועל לעתיד היכא דאין בודקין אותה וא"כ שפיר צריך השקאה פ"ש שאם זינתה באונס יתברר לן ע"י שיבדוק את הבועל ותהי' אסורה לבעלה ואם לא יבדוק את הבועל טהורה היא לגמרי ומותרת לבעלה את"ד כ"ת

ואם אמנם כי הוא דבר שכלי בכ"ז לקושטא דמלתא ז"א. ולענ"ד נראה ברור דבכה"ג היכא דידעינן דלא זינתה ברצון רק דאיכא לספוקי דילמא זינתה באונס אין משקין אותה כלל. לא מיבעי' לד' הר"מ ז"ל דסד"א מה"ת לקולא וספק סוטה משום רגל"ד א"כ הכא כיון דעכ"פ ברצון ידעינן בטח דלא זינתה נהי דאיכא לספוקי על זנות באונס מ"מ ע"ז שוב ליכא רגל"ד דאין הקינוי וסתירה ראי' על זנות באונס וכיון דליכא רגל"ד שוב סד"א מה"ת לקולא. רק אפי' לפ"ד הרשב"א ודעמי' דסד"א מה"ת להחמיר מ"מ לפ"מ שכ' הפוסקים דזונה לכהן לא הוי דשב"ע וכיון דקיי"ל עא"נ באיסורין ואפי' הבע"ד נאמן א"כ נראה ברור דאשה זו בעצמה נאמנת לומר שלא זינתה כלל כיון דעכ"פ נודע מהמים הראשונים שלא זינתה ברצון שוב נהי דאיכא ספק זנות באונס ע"ז היא בעצמה נאמנת כדין עא"נ באיסורין. ואפי' לפ"ד מקצת הפוסקים דאשה א"נ באיסורין מ"מ הכא בודאי נאמנת דהוי כמו בנדה דכתיב וספרה לה וכתב הרמב"ן ז"ל הטעם מצד מתוך שנאמנת לעצמה