כלי חמדה במדבר נג

מוזהר יהי' מאיזה טעם שיהי'. אמנם בכל זאת נראה דמודה הג' ז"ל דבאשת חו"ש ל"ש לומר סברא זו כיון דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת דדוקא היכא דהוא איש ואעפ"כ אינו מוזהר בזה שפיר י"ל דל"ש לומר דהיא מוזהרת מטעם דאתקשה לאיש כיון דאיש זה שבא עלי' עתה הרי הוא חייב בכל המצות והוי בכלל איש ואעפ"כ בזה אינו מוזהר לכן גם היא אינה מוזהרת. משא"כ בחרש ושוטה דמה דאינו מוזהר הוא מטעם שאינו איש א"כ ל"ש לומר כיון דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת כיון דכל הטעם דהוא אינו מוזהר משום שאינו איש א"כ היא דהיא אשה ואתקשה לאיש שפיר מוזהרת (ואין להכריח זה מעריות דאם הי' גדול מבן ט' אע"פ שאינו בר עונשין היא חייבת מיתה דבעריות איכא קרא מיוחד לחייב גם אותה ול"צ לדר"י אמר רב כמ"ש לעיל בשם המזרחי אך הסברא נותנת כן והוא ברור ופשוט)

אך לפ"ז יש לעיין דסומא כיון דבאמת הוא בגדר איש רק דהתורה פטרה אותו מן המצות. א"כ לכאו' צדקו ד' הג' בעל שיורי קרבן ז"ל דאם הוא סומא והוא אינו מוזהר מותרת גם היא לדור עמו כיון דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת ומבואר להיפוך בירושלמי הנ"ל. אמנם בירורן של דברים דדוקא באומרת טמא"ל שמדינא אינה נאמנת א"כ אין שום איש מוזהר על זה שפיר אמרינן דל"ש להקיש אשה לאיש כיון דבאיש אין אסור באופן כזה. משא"כ מה שהפטור מצד שהוא סומא א"כ מיוחד הפטור רק באיש זה וגם הוא בעצמו אם יתפקחו עיניו יהי' מוזהר על זה ל"ש לומר כיון דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת כיון דבעצם איסור זה נוהג באופן כזה בכל אנשים

ומה"ט צ"ע לענ"ד ד' הג' בעל מנחת חינוך ז"ל במצות פו"ר שכ' לת' קושית מהרמב"ח ז"ל אמאי אמרינן ביבום עדל"ת לפמ"ש התוס' לת' הקושיא דח"ע וחב"ח לא יכול לישא בת ישראל מטעם עדל"ת כיון דבדידה ליכא עשה. א"כ ביבום דבדידה ליכא עשה אמאי אמרינן עדל"ת. וכ' הג' ז"ל לת' כיון דכ"ז דהיא מוזהרת הוא רק מהיקשא דר"י א"ר א"כ במקום שהוא אינו מוזהר יהי' מאיזה טעם שיהי' ואפי' מצד עדל"ת מ"מ גם היא אינה מוזהרת והא דתי' התוס' לענין הלאו לא יהי' קדש דבדידה ליכא עשה היינו משום דהתם הלאו עלי' בפירוש ול"צ לבוא להיקשא ולכן ל"ש עדל"ת כיון דבדידה ליכא עשה את"ד

ובעיני צע"ג לומר כן להקיש אותה דוקא לח"ע וחב"ח זה שבא עתה עלי' שלא קיים עוד פו"ר ואינו מוזהר לכן גם היא אינה מוזהרת או לאח זה שעדיין לא קיים מצות יבום ויש עליו מצות יבום לכן נימא דגם היא אינה מוזהרת באיסור אשת אח אע"ג שאם אחים אחרים שלא היו בעולמם בעת מיתת האח ה"ה אסורים בה או אחים מן האם לחוד דבכולהו אסורה משום אשת אחיו ורק אח זה שיש עליו מצות יבום נימא דהוקשה רק לו וכיון שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת זה אין הדעת סובלת כלל. ובאמת בישוב קושית המב"ח ז"ל נלענ"ד להיפוך ממש ממה שכ' הג' ז"ל ונאמר דזה שתי' התוס' דבדידה ליכא עשה היינו רק בח"ע וחב"ח שיהי' מותר לישא בת ישראל דיש בזה איסור לא תהי' קדשה מבנות ישראל לפ"ד התרגום אונקלוס והרמב"ן ז"ל וכן ס"ל להתוס'. אמנם כ"כ הצל"ח דהאיסור רק על הבת ישראל אבל על העבד ל"ש איסור זה דמבנות ישראל כתיב וא"כ ל"ש בזה עדל"ת כיון דהעשה רק בהח"ע וחב"ח ובדידי' ליכא הלאו כלל א"כ אצלו אין ניתן לדחות האיסור כלל ולכן ל"ש בדידה עשה דוחה ל"ת כיון דבדידה ליכא עשה. משא"כ ביבום נהי דעשה ליכא בדידה מ"מ כיון דהל"ת איכא גם בדידי' וניתן לדחות אצלו ושוב אמרינן כיון דא"א לקיים העשה בלתי האשה הזאת דוחה גם בדידה ורק בח"ע וחב"ח כתבו התוס' סברא זו דבדידה ליכא עשה כיון דבדידי' ליכא הל"ת ול"צ לבוא מצדו לדחות