כלי חמדה במדבר נב

דמתניתין אתי' כר"י א"כ למה לי קרא מעיני אישה למעט אם הוא סומא דאין משקין אותה ת"ל דבלא"ה ל"ש השקאה כיון דאינה נאסרת עליו כלל דסומא פטור מן המצות

ולכאו' דבריו אינם מובנים כלל הא עכ"פ היא מוזהרת. ונראה דכונתו כיון דמצדו אין איסור לדור עמה א"כ שוב א"צ השקאה דהיא נאמנת לומר ברי לי שלא זניתי ושוב א"צ השקאה כלל ובאמת לפ"ד הפנים יפות זיל הנ"ל יתכן קושיתו. אך בירורן של דברים כמו שכתבנו דבנתחרש ונשתטה אסורה עליו משום לתא דידה או משום דאף לעצמה אינה נאמנת או משום דאינו בירור גמור האיסור גם עלי' ה"ה בהוא סומא האיסור עלי' ואין הב"ד מניחין אותה לדור עמו והו"א דאם תרצה לשתות נשקה אותה להתירה לבעלה וצריך קרא דמעיני אישה

וראיתי בס' הר המור להג' מוהר"מ בנעט ז"ל בתשובה האחרונה שבסוף הספר שכ' לחדש דא"א שזינתה ברצון דאסורה לבעלה ישראל מכח איסור טומאה אין האיסור עלי' כלל. ולפ"ז באומרת טמא"ל ברצון ל"ש שוי' אנפשי' חד"א דהרי דעת הר"א ממיץ שגם בזונה לכהן היא אינה מוזהרת רק התוס' דחו דבריו משום דביבמות (ד' פ"ג) מבואר דגם היא מוזהרת וז"ד באשת כהן דהיא משום זונה דכתיב בי' לא יקחו משא"כ באשת ישראל דהאיסור רק משום טומאה אין האיסור עלי' אלא על הבעל ול"ש בזה שוי' אנפשי' חד"א אתד"ק

והנה לכאו' דה"ק תמוהין מאד ואין להם פתר כלל דהרי מבואר להדיא ביבמות שם דמקשינן בגמ' והא מהכא נפקא מהתם נפקא דאמר ר"י אמר רב וכו' הוקשו אשה לאיש לכל עונשין וחטאות של תורה ותרצינן אי מהתם הו"א דוקא לאו השוה בכל אבל איסורי כהונה דאינן שוין בכל לא ולהכי אצטריך לא יקחו. א"כ באשת ישראל שזינתה ברצון דהוי לאו השוה בכל גם היא מוזהרת. אך ח"ו לומר על מאורן של ישראל שלא עיין בסוגיא דעסיק בה. ויש לת' דבריו הקדושים בשני תי'. א' דכונתו עפ"ד הר"א מזרחי ז"ל דס"ל דבאיסור עריות צריך קרא מיוחד לחייב נשים ול"ש ללמוד מר"י אמר רב כיון דהפעולות חלוקות דהיא אינה עושה מעשה ואין לדמות אותה לאנשים ופירוש הגמ' ביבמות היינו משום דלא יקחו מורה על קידושין ועל זה מקשה בגמ' דעל איסור קידושין ל"צ קרא דבזה שניהם שוין ועי' מ"ש לעיל בזה בפ' אחרי אות ו'. אמנם יען שלא זכר כלל את ד' הרא"מ ז"ל דעריות שאני וצריך קרא אף בלאו השוה בכל קשה להעמיס זאת בכונת דה"ק. לכן נלע"ד בכונת דה"ק דאע"ג דהוקשו אשה לאיש לכל עונשין ולכל חטאות שבתורה מ"מ לא עדיף מאיסורי כהונה דכתיב בהדיא בתוה"ק האיסור גם עלי' ואעפ"כ ס"ל להר"א ז"ל דל"ש בזה שוי' אנפשה חד"א כיון דהוא אינו מחויב להאמינה ואין הוא מוזהר גם היא אינה מוזהרת. א"כ ה"ה באשת ישראל שאומרת שזינתה ברצון דאסורה משום טומאה כיון דלא כתיב בתוה"ק אזהרה עלי' אלא שנימא דאתקשה לאיש עכ"פ במקום שאין הוא מוזהר גם היא אינה מוזהרת

ואתה תחזה להג' ז"ל שם שכ' בשני חצאי מרובע שם בזה"ל ועיין בחי' הרשב"א נדרים אינו דוחה ד' הר"א כלל רק מתרומה ק"ל עליו משמע דמודה לעיקר דבריו עכ"ל. ולכאו' הד' מתמי' מאוד דהרי הרשב"א ז"ל כ' בשם הר"א ז"ל דגם היא מוזהרת אלא שתלי' אם הוא מוזהר וא"ע לד' התוס' בשם הר"א ז"ל שנראה דס"ל דהיא לגמרי אינה מוזהרת. וע"כ דכונת הגאון ז"ל כדאמרן דעכ"פ באשת ישראל לא חמיר מאשת כהן וכל מקום דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת ואע"פ שגם הוא מוזהר רק מפני שאינו מאמין לה מותר לו לדור עמה וא"כ היא שיודעת האמת שזינתה צריכה להיות אסורה עליו. ז"א דמ"מ הוי בגדר אינו