כלי חמדה במדבר מח

שלא כתבו שצריך דוקא למחול לה הקינוי בפני' נראה לכאורה דקודם סתירה תמיד מחול והראו לי התלמידים בס' בית אל מכבוד הגאון מהרא"ל נט"ז זצ"ל בה' סוטה שכ' באמת דמהני מחילה אף בלי ידיעת האשה (ומת' בזה ד' הר"מ ז"ל בהא דלא כתב כלשון הגמ' ריש סוטה דינא דר"ח מסורא דלא יאמר אדם לאשתו בזה"ז אל תסתרי עם פלוני ועי' בהגהות מיימוני ריש ה' סוטה ובר"מ ז"ל פכ"ד מה' אישות ה' כ"ה וכ' הג' ז"ל משום דהי' קשה להר"מ ז"ל הא יוכל לומר לה ולמחול אח"כ בלא ידיעתה דקיי"ל דקינוי' מחול וע"כ דר"ח מסורא ס"ל דאינו מחול. אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל דמחול להכי לא העתיק דינא דר"ח מסורא. א"ד) אך לא ביאר הד' הא איכא רגל"ד. אמנם לדברינו א"ש דע"ז שאיכא רגל"ד ואסורה מהני אמירת האשה והבעל כיון דמחל להקינוי הרי אינו חושדם ושוב נאמנים

אך לקושטא דמלתא זה אינו וכבר ישב על מדוכה זו הג' בנו"ב ת' ח' אהע"ז סי' ט"ז והוכיח דאפי' ע"א כשר א"נ בסוטה לומר שלא נטמאה במשך עת הסתירה שלא להשקותה ואם כי בראיתו יש לעי' קצת כמ"ש בת' אבל הדבר מבואר בירושלמי סוף פ' מי שקינא דאיתא התם הי' שלשה אחד אומר אני ראיתי' שלא נטמאת תוך כדי סתירה מה את עביד לי' וכו' מודה הוא הכא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגל"ד ועיין בפני משה שם. הרי מבואר להדיא דאפי' אם איכא ע"א כשר א"נ שלא להשקותה מפני שרגל"ד שזינתה א"כ פשיטא דאמירת האשה והבועל ל"מ אפי' אם הבעל מוחל עתה להקינוי ומאמינם הכלל שנראה פשוט דמחילה שלא מדעת האשה ל"מ אפי' קודם סתירה ואם נסתרה אח"כ הר"ז שותית או דאפי' א"נ כיון דבאמת מחל להקינוי וליכא קו"ס אינה שותית דגזה"כ דשתי' ל"ש אלא במקום שיש קו"ס מ"מ נאסרת לבעלה כמו בכל מקום דא"א בשתי' וזה נראה יותר. ולכן אמרינן בגמ' סתמא דקודם סתירה מחול דזה באמת תמיד מחול לענין דאינה שותית. אמנם להתירה לבעלה זה תלי' אם היתה בידיעתה או לא ושלא כדעת הג' הנ"ל וד' הגאונים בעל מחנה אפרים ונו"ב ז"ל ג"כ צ"ע כמשכ"ל. ואולי יש את כת"ה דבר בזה נא להודיענו

(ג) ולא אמנע להודיע לכת"ה שי' כי ד' הנו"ב שם בת' הנ"ל סי' קנ"ט במה שמחדש שם דהבעל א"י לקנאות לאשתו ע"י שליח משום דהוי תולבע"ח במקום שחב לאחרים דהוי חב לאשה ולא מצי משוי שליח והא דב"ד יכולין לקנאות אע"ג דהם רק שלוחי הבעל היינו משום דבהם גלי קרא דיכולין לקנאות ומתוך זה רוצה לחדש שבדקדוק נקט הר"מ ז"ל פ"א מה' סוטה הי"א כיצד שמעו ב"ד שהעם מרננין אחרי' "קוראין אותה" ואומרים לה אל תסתרי עם איש פלוני שנראה מבואר דהב"ד לא ישלחו אלי' להתרות בה אלא שצריכין לקרות אותה והוא מתרי טעמי. א' דגם הבעל א"י לעשות שליח משום דהוי תולבע"ח במקום שחל"א דהוי חוב לאשה. ב' דאפי' א"נ דהבעל יכול לעשות שליח מ"מ הב"ד כיון דהם רק שלוחי הבעל וכיון דהקינוי הוא רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח לכן הב"ד א"י לעשות שליח את"ד

ולענ"ד אע"פ שהם ד"ח ודפח"ח בכ"ז יש לפקפק בהם טובא ומקודם אומר דגוף היסוד דקינוי ב"ד הוא רק מצד שהם שלוחי הבעל. אם אמנם שכן מבואר ברש"י סוטה (ד' כ"ה ע"א) דה"מ עבדינן מלתא דדילמא לא ניחא לי' והאיך אנו נעשין שלוחים בדבר שהוא חוב לו והא קיי"ל דאין חבין לאדם אלא בפניו. אך עכ"ז הדבר יפלא כיון דזה מוכרח דאינו בתורת שליחות ממש דהרי גם בנשתטה הב"ד מקנין את אשתו ונשתטה לאו בר דעת הוא וכל מלתא דאיהו ל"מ עביד שליח נמי לא מצי משוי ובפרט א"נ כחידוש דינו דהנו"ב דהבעל א"י לעשות שליח בסוטה