כלי חמדה במדבר מז

בשיטת המרי"ק בסוף תשובתינו אחרי שראיתי לכת"ה בסו"ד היקרים שהעיר בד' המרי"ק הנ"ל

ויצא לנו מכל זה שכתבנו דזה כ"ע מודים דלאחר סתירה ליכא למ"ד שיהי' מחול רק או כמ"ש אם מוחל קידם סתירה על אח"כ או כמ"ש כת"ה דפליגי באותם שהסתירה בלי הקינוי היא סתירה מותרת. ומה"ט אני תמה על רבינו הגדול בעל נו"ב ז"ל בת' ח' אהע"ז סי' קנ"ט שכ' לחדש דלולא הי' מסתפי הי' אומר דהא דמבואר במשנה דסוטה ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה וכו' היינו מן הסתם אבל אם יצא הבעל מבית האסורין ואומר שלמפרע לא הי' ניחא לו בקינוי שגם הוא ידע שאשתו עוברת ע"ד ואעפ"כ לא רצה לקנא לה אף דאנן קיי"ל דאחר סתירה א"י למחול אבל אם אמר שהקינוי לא הי' ניחא למפרע אינה אסורה עליו. והא דאיתא בר"מ ז"ל פ"א מסוטה ואוסרין איתה על בעלה לעולם היינו מן הסתם וכן באשת חרש והדבר צריך תלמוד אצלי אם נאמן לומר אח"כ שלמפרע לא הי' ניחא לי' עכ"ל. מבואר מד"ק דפשיטא לי' דאם נאמן לומר שלא הי' ניחא למפרע בקינוי ב"ד אינה נאסרת עליו וא"ז דומה למחילה לאחר סתירה כיון דעיקר הקינוי למפרע. ולענ"ד תמי' מאוד דסוף כל סוף כיון דהתורה הקדושה נתנה כח לב"ד לקנאות במקום בעל והב"ד קנאו אותה והיא נסתרה אח"כ הרי רגל"ד שזינתה ומה בכך שהוא אומר השתא שלא הי' ניחא לי' בקינוי. ונראה מזה דרבינו ז"ל סובר דאין הטעם דמ"ד דלאחר סתירה אמ"ח משום דאיכא רגל"ד רק משום דהי' קינוי בשעת סתירה א"י לבטלו כיון דנאסרה ע"י הסתירה ולכן פשיטא לי' דאם עוקר הקינוי למפרע מהני גם לאחר סתירה. ולענ"ד הד' צע"ג. ובאמת במחנה אפרים פ"ו מה' זכי' ומתנה ס"ו כתב להוכיח מהא דקיי"ל דמי שנתחרש או שנשתטה וכו' דאסורה על בעלה לעולם דהיכא דהוי זכות גמור לא מצי טעין אח"כ לא ניחא לי ולכן אף כשבא הבעל אח"כ וצווח אינו מועיל ואסורה עליו ופליג על הנו"ב ז"ל אלא שלא פליג עליו אלא בדינא. אבל בזה נראה דמודה דא"נ דבזכות גמור יכול לטעון אח"כ לא ניחא לי אינה נאסרת עליו. וכפי דברינו הדבר צ"ע דהכא שאני כיון דסוף סוף איכא רגל"ד שזינתה

ועלה בדעתי לכאו' בדעת הגאונים ז"ל דס"ל דהנה באמת י"ל אע"ג דבסוטה כיון דאיכא רגל"ד שזינתה עשאה התורה ספק כודאי ואסרה אותה על בעלה בלא השקאה מ"מ ה"ט משום דקינא לה מבועל זה וחשודים הם אצלו לזנות זע"ז ולכן אין להם נאמנות אצלו אם יאמרו שלא הי' זנות אע"ג דע"א נאמן באיסורין ולדעת הרמב"ן ורשב"א בטוען פ"פ והיא אומרת נאנסתי נאמנת כמבואר בהרה"מ פח"י מא"ב ה"י מה"ט וע"כ ה"ט דבסוטה אינן נאמנים הוא והבועל לומר שלא הי' דבר ערוה ביניהם משום דהרי הבעל חושדם ואינו מאמין להם. ומעתה י"ל דבזה פליגי דמ"ד דגם לאחר סתירה מחול היינו משום דאם מחל להקינוי ואינו חושדם בזנות שוב נאמנים האשה והבועל אע"ג דאיכא רגל"ד. אמנם מ"ד דאינו מחול ס"ל כיון דבשעת סתירה היתה להקינוי ואז לא האמין להם ונאסרה עליו שוב לא מצי למהדר ושוב אינם נאמנים

ומעתה שפיר כתבו המחנ"א והנו"ב ז"ל דז"ד במחל להקינוי אח"כ אבל אם בא וצווח שלא הי' ניחא לי בהקינוי מאז א"כ הבועל ואשתו הם נאמנים אצלו ולא חשידי על הזנות שוב נאמנים באמת כדין ע"א נאמן באיסורין אפי' בע"ד. ובזה א"ש ג"כ מה שנתקשתי זה כביר דלמה נחלקו רק במחל לאחר סתירה משמע דקודם סתירה לכ"ע מחול הא י"ל הפלוגתא קודם סתירה ג"כ ומחל להקינוי בלא ידיעת אשתו והיא נסתרה אח"כ דלכאו' הוי כמו מחל לאחר סתירה כיון דהיא לא ידעה שמחל להקינוי הרי איכא רגל"ד ומסתימת הפוסקים