כלי חמדה במדבר מו

ואי אמרת לאח"ס מחול "משכח"ל" דיש לה היתר. ותמי' מאוד הא הנך שני תיבות "משכחת לה" מיותרין המה והול"ל בפשיטות דאי אמרת לאח"ס מחול גם הכא יש היתר לאיסורו דאב"מ לה ואדרבה הוא יותר בכלל יש היתר לאיסורו מנדה דתלי' בדידה דצריכה לטבול ודילמא לא תרצה לטבול. משא"כ הכא דתלי' בדידי' וא"כ הוי בידו ממש והוי יש היתר לאיסורו. לכן נראה מזה דמוכח מהסוגי' כדברינו דזה בודאי אף למ"ד מחול ה"ד כשמתנה קודם סתירה כן דיהי' תלי' בדעתו למחול לה אח"כ אבל בלא"ה ל"מ מחילה וקושית הגמ' הוא מדהשיבו רבנן לר"י דא"ר מנדה משום דבנדה יש היתר לאיסורו. משא"כ בסוטה א"ל היתר ולכן צריך תמיד עדים והא משכח"ל בסוטה ג"כ אופן שיש לה היתר והיינו בהתנה מקודם סתירה שיהי' בידו למחול אח"כ שבזה הני מחילה אח"כ וא"כ בכה"ג צריך להיות בעלה נאמן עלי' כמו בנדה א"ו דס"ל לרבנן כמ"ד אינו מחול ועיין היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעיין. אלה הד' שכתבנו בחידושינו

ועפ"ז יש לקיים ד' כת"ה שיחי' ג"כ ונאמר דקושית הגמ' היא בדקדוק דא"נ דמקנא לה מאבי' או מאחי' מהני מחילה לאחר סתירה ג"כ א"כ איך השיבו רבנן לר"י בסתמא דליכא ק"ו מנדה כיון דנדה יש לה היתר וסוטה אין לה היתר הא "משכח"ל" דגם בסוטה יש לה היתר והיינו במקנא לה מאבי' ואחי' וא"כ אמאי ס"ל לרבנן דכללא הוא דתמיד מוסרין לו שני תלמידי חכמים בדרך ואינו נאמן עלי' הא משכח"ל דיהי' נאמן ע"ע בק"ו מנדה וא"כ הו"ל לרבנן לפרש דאם מקנא לה מאבי' ואחי' או משני בני אדם באופן דליכא סתירה הנאסרת מדינא אז הבעל נאמן עלי'. א"ו דבשום מקום ל"מ מחילה לאחר סתירה ונתקיימו ד' כת"ה שיחי' והוא באמת דרך נכון בישוב התמי' הנ"ל. כי לומר דלמ"ד מחול ס"ל בפשיטות דבכל סוטה מהני מחילה לאחר קו"ס אע"ג דאיכא רגל"ד שזינתה זה תמי' טובא

הן אמת שבדרך פלפול עלה בדעתי לומר עפ"ד המרי"ק דבאומרת מותר ג"כ אסורה לבעל כיון דהיא נתכוונת למעול מעל בבעלה ומעתה י"ל דהיכא דזינתה באומר מותר אע"ג דאסורה לבעל מ"מ יכול הבעל למחול כיון דהוא רק מצד שמעלה בו מעל יכול הוא למחול לה וא"כ י"ל דה"ט דמ"ד מחול כיון דאיכא ס"ס אחד דילמא לא זינתה ואע"ג דרגל"ד שזינתה והוי קרוב לרוב שזינתה מ"מ הא איכא עוד ספק שזינתה באומר מותר וזה יכול למחול ולכן ס"ל למ"ד זה דגם לאחר סתירה מחול כיון דיכול להיות דזינתה באומר מיותר. אמנם לאחר העיון זה אינו דלא מיבעי' אם כבר זינתה באומר מותר לא מהני מחילת הבעל כיון דהיא בשעת זניתה מעלה מעל בבעלה. אך נראה דאפי' אם הבעל נותן לה רשות לזנות עם איש אחר והיא סוברת דמותרת לזנות ובפרט בכה"ג שהבעל מצווה אותה לזנות מ"מ נאסרה על בעלה דזה עצמו שמדבק עצמה באיש אחר מרצונה ומפרדת מחיבורה לבעלה זה הוא המעילה ועיד"ז נאסרת ואע"פ שהוא מרצון הבעל. וראי' ברורה לזה מיבמות (דף ל"ג ע"ב) דאמרינן בגמ' להוכיח דהוחלפו באונס מדקתני מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברת הן הא לאו מעוברת שריין ואי במזיד מי שרי א"ל ש"מ הוחלפו ש"מ. וקשה מ"ר הא י"ל דהבעלים היו מזידים והחליפו ברצון את נשותיהם רק דהנשים היו ס"ל דבכה"ג מרצון הבעל ליכא איסור דזנות והוי אומר מותר ומותרות לבעליהן ומעלה בו מעל ג"כ ליכא כיון דהי' בידיעת הבעל והסכמתם. א"ו כמ"ש דלדעת המרי"ק ז"ל דבאומר מותר אסורה לבעלה מצד ומעלה בו מעל אין הטעם מפני שהוא שלא מרצונו רק דענין הזנות הוא מעילה בבעל ובזה שמפרידה את עצמה מבעלה ונדבקת לאיש אחר ברצונה נאסרה על בעלה. וזה ראי' ברורה לשיטת המרי"ק ז"ל וכפמ"ש ואי"ה עוד אשיב לדבר