כלי חמדה במדבר מד

אבל רה"מ ע"כ יסבור דל"צ לבוא לידי אפקעינהו דמדינא אינה נאמנת משום דמשעבדא לי' ומשנה אחרונה אוקמה עד"ת. ויש להכריח זה דרה"מ סובר כן מהסוגיא הנ"ל בנדרים שם דאבעי' לו בגמ' אומרת גרשתני מה והשיב רה"מ אפי' למשנה אחרונה התם לא ידע בעל אבל בגרשתני חזקה דא"א מעיזה וכו' ורבא השיב אפי' למ"ר משום דמבזית נפשה וכו'. ותמי' מאוד לשיטת הר"ן ז"ל דכל היתר דמ"א מצד אפקעינהו א"כ אמאי לא תי' רבא בפשיטות אפי' למ"ר היינו דוקא בטמא"ל דשוי' אנפשי' חד"א אבל גרשתני אפי' למ"ר אינה נאמנת. אמנם עפ"ד הנ"ל א"ש דרה"מ לשיטתו ע"כ דלא ס"ל הסברא מצד אפקעינהו דא"כ ביבמה מא"ל וע"כ דס"ל דמדינא אינה נאמנת כלל מצד דמשתעבדי לי' ורק חכמים האמינו אותה במ"ר ושפיר קאמר דכ"ש גרשתני. וע"ז השיב לו רבא לפי שיטתו ג"כ א"ר גרשתני מטמא"ל משום דהתם מבזית נפשה האמיני' במ"ר משא"כ בגרשתני. וז"נ וברור בס"ד

אבל אכתי תקשי לפי האמת ג"כ א"נ ביבם כהן אסורה אף לדידן א"כ יבמה שאמרה לכהן טמא"ל באונס ל"ש אפקעינהו ותהי' אסורה לו לשיטת הר"ן וזה לא נזכר בשום מקום. א"ו שדעת הר"ן כמ"ש דלדידן דלא קיי"ל כרה"מ תמיד מותרת ליבמה ואינה נאסרת מצד זונה. וז"נ

אך באמת בל"ז יש לעי' דל"ש אפקעינהו ביבמה כיון דכל הכח של אפקעינהו הוא דשוי' רבנן לבעילתו ב"ז וכיון דביבמה אפי' במתכוין לשם זנות קנאה ונעשית אשתו א"כ ל"ש אפקעינהו בשום פנים וא"כ לדעת הר"ן ל"ש ביבמה המ"א דטמאה אני לך. ומצאתי לרבינו הגדול בס' פנ"י ז"ל בקו"א לכתובות אות ד' שהעיר כיו"ב לענין ביטול גט שלא בפני השליח דאמרינן ג"כ אפקינהו מה יהי' במשלח גט ליבמתו ע"י שליח ובטלו דהכא ל"ש אפקעינהו מטעם הנ"ל (ורוצה לומר דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושי קמאי וממילא אינה יבמתו כלל. אך מלבד שהוא ז"ל בעצמו דחה זה דל"ש להפקיע את קידושי קמאי בשביל שעשה זה שלא כהוגן מלבד זה נראה לי דל"ש לומר על קידושין הראשונים אפקעינהו כיון דכ"ז דאמרינן אפקעינהו הוא מצד דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והוי כמקדש ע"מ שירצו חכמים ולכך כח ביד חכמים לבטל הקידושין א"כ הר"ז דומה למ"ש הבה"ג בשם רבני קדמאי מובא בת' רעק"א סי' קכ"ו במתנה עם אשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני ובזה מגרשה כשמת הבעל מותרת לישא לאותו פלוני כיון דהשתא מותרת לו מכח המיתה א"כ לא אמרינן אגל"מ כיון דאין להתנאי השתא מקום לחול. וא"כ הכ"נ כיון דכבר מת הבעל שלה ואין לתנאי זה דמקדש ע"מ שירצו חכמים ע"מ לחול כיון דבלא"ה מותרת מכח המיתה ל"ש בזה ע"מ שירצו חכמים ולומר אפקעינהו ג"כ וי"ל

ונראה דמזה ראי' לדעת הש"ג דביאת יבמה צריך עדים א"כ שפיר י"ל אפקעינהו ושוי' כאילו הוא בלא עדים דל"מ ואם באנו להאריך בזה צריך קונטרס מיוחד לברר הדברים ואין עסקינו זה כעת רק מפני שלא מצאתי מבואר עוד בירור ד"ז דשומרת יבם ש"כ שזינתה הארכתי קצת

שו"ר בבה"ג הנדמ"ח בווארשא (דף נ"ט ע"ב) מבואר להדיא כדברינו דשומרת יבם אפי' של כהן מותרת ובהגהות שם העיר מד' הירושלמי סוטה הנ"ל והביא ג"כ ראי' שכן דעת רש"י ואין לי פנאי כעת לעמוד ע"ד. אמנם הראיות שכתבנו נכונות המה וימחול כת"ה לחו"ד בכ"ז ועתה אבוא על שאר ד' כת"ה

(ב) ומה שהעיר כת"ה שיחי' בדבר חדש לומר דהא דפליגי בסוטה (דף כ"ה) אי מהני מחילה לאחר סתירה או לא דנתקשו בזה המפרשים דאיך אפ"ל דמהני מחילה אחר סתירה כיון דרל"ד שזינתה ע"י קו"ס א"כ שייך בזה מחילה הא נאסרה