כלי חמדה במדבר מג

במערבא כתבו בשם הירושלמי בזה"ל מעשה הי' וכהנת היתה והתירו' לביתה אמר ר"י ב"ב אף מלקות אין בה ואינם סובלים פי' אחר אלא פי' הג' בעל פני משה ז"ל דס"ל לר"י ב"ב דלאו דלא תהי' אשת המת החוצה לאו זה אינו אלא דרך קידושין אבל בל"ז ליכא איסור כלל ולכן אף לכהן מותרת עיי"ש. וא"כ י"ל דרש"י ותוס' ס"ל ג"כ כד' הירושלמי דלמאי דקיי"ל דלא כרה"מ אין נפ"מ בין יבם כהן לישראל דא"נ זונה כלל ושפיר נדחקו לת' תי' אחרים כנ"ל (וראיתי לרבינו הג' ז"ל בס' המקנה קידושין (דף ס"ב ע"א) במשנה שם לאחר שיחלוץ יבמך שכ' ע"ד הירושלמי שם וז"ל אמר ריב"ב מתניתין לאחר שיחלוץ יבמך הא לאחר שימות יבמך מקודשת והוא תמי' וכ' הוא ז"ל לבאר הד' דבלאחר שיחלוץ לך יבמך דתלי' בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"כ דאיירי בחייבי לאוין דאל"כ אף לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ ל"מ כיון דלא הוי עבידא דאתי וא"כ י"ל דריב"ב קאי על שמואל דאמר לעיל מני' בירושלמי שם דמסופק אי קידושין תופסין ביבמה וע"ז בא ריב"ב לת' דלכאורה יקשה אמאי לא פשיט שמואל ממשנה זו דא"נ דקידושין תופסין ביבמה ה"ה היא בידו לקדשה עכשיו וע"ז תי' ריב"ב דז"א כיון דבמשנה לא קאמר אלא לאחר שיחלוץ וא"כ ע"כ דאיירי בחיי"ל כנ"ל ובכה"ג אף שמואל מודה דא"ק תופסין ביבמה כיון דאין הקידושין מוסיפין איסור כלל דלכל העולם בלא"ה אסור ולהיבם ג"כ אסורה מצד חיי"ל ולא הוי קידושין משא"כ בלאחר שימות יבמך דל"צ לאוקמה בחיי"ל אז באמת מהני לשמואל כיון דהוי בידו לקדשה עכשיו אתד"ק. ואם אמנם כי ד"ק המה בהשכל דפח"ח בכ"ז לא ידעתי מה יענה לד' ריב"ב הנ"ל בירושלמי סוטה דהוא בעצמו ס"ל דלאו דל"ת אינו כ"א ע"י קידושין א"כ גם בלאחר שיחלוץ הוי מוסיף לעלמא דאסרה בלא קידושין ג"כ ומצד הלאו דל"ת אשת המת וגו' היתה מותרת בזנות וא"כ נסתרו דבריו בביאור ד' הירושלמי ועיין מ"ש בזה בחי' לסוגי' דדשלב"ל ואכמ"ל)

שבתי וראיתי כי תלי"ת כוונתי האמת בדעת רש"י ותוס' והוא מד' רש"י יבמות (דף צ"ב ע"ב) בפלוגתא דרו"ש אי קידושין תופסין ביבמה ואיתא שם בגמ' אמר ר"א השתא דאמר אמימר הילכתא כוותי' דשמואל אם הי' יבמה כהן חולץ לה ושרי' לי' ופי' רש"י בד"ה אם הי' יבמה כהן וזו נשאת לשוק וכו' וכיון דיהיב לה גיטא מפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה עכ"ל רש"י. והנה מה שהוסיף רש"י דנשאת לשוק אמאי ל"כ בפשיטות דנתקדשה לכהן משום דהי' קשה לרש"י דא"נ דרק קידושין בלחוד קיבלה מכהן. א"כ מאי מקשה בגמ' ע"ז א"כ מצאנו חוטא נשכר. לכן מוכרח לומר דמיירי בנשאת

אך הדבר תמי' דא"כ דנבעלה גם בלא שמואל אסורה ליבמה דהוא כהן מצד זונה וממ"נ אסורה וא"כ למה קאמר דוקא אליבא דשמואל. אלא ע"כ דבזנות א"נ על יבמה ואפי' אם הי' כהן ועיי"ש בתוס' ד"ה נתן וברמב"ן וברשב"א שכולם הביאו ד' רש"י ולא העירו בזה נראה דכלהו ס"ל דמצד זונה אינה נאסרת לכהן. וז"ב בס"ד בדעת רש"י ותוס'. ואע"ג דהכא ע"י קידושין ס"ל לרש"י ותוס' דאינה אסורה משום זונה אע"ג דהלאו בודאי עברה כיון דהוי דרך קידושין מ"מ מצד זונה אסורה ובל"ז לא אדע ביאור ד' רש"י ז"ל

ונראה לענ"ד להביא ראי' שגם דעת הר"ן ז"ל כן הוא דלמאי דלא קיי"ל כרה"מ אפי' ביבמה כהן ל"נ לו. דהנה לכאורה קשה לי קושי' גדולה לשיטת הר"ן נדרים בסוגיא דטמא"ל שכ' הטעם דאינה נאמנת אע"ג דשוי' אנפשי' חד"א מצד אפקעונהו רבנן לק"מ א"כ יקשה במי שיבם אשה ואח"כ תאמר טמא"ל תהי' נאמנת דל"ש לומר אפקעינהו דג"כ תהי' אסורה דשומרת יבם שזינתה ג"כ אסורה ליבמה לפ"ד רה"מ. והנה זה אפ"ל דהר"ן ז"ל ל"כ זה אלא לפי הלכה דלא קיי"ל כרה"מ