כלי חמדה במדבר מב

מ"מ לא עדיף מגר קטן דהגדיל יכול למחות ה"ה הכא בהגדיל יכול למחות עיי"ש באריכות. א"כ וודאי א"צ קרא שאין משקין אשת קטן כיון דיש בידו למחות בהקידושין ולא יהי' קידושין למפרע כלל ולא זינתה באיסור ולמה נמחוק ש"ש לבטלה

אך באמת בזה אין דברי הג' ז"ל נראין דפשיטא לי' דיכול למחות ומדמי לי' לגר קטן והחילוק מבואר דהתם אם אינו רוצה בהגירות מוכרח למחות. אבל הכא אם אינו רוצה באשה זו הרי בידו לגרשה. א"כ נראה ברור דא"י לבטל הקידושין למפרע כיון דבעצם הוא זכות. וכן מבואר להדיא בגוף הת' בפנים אשר בספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל סי' רצ"ט וז"ל ובכל צד ובכל ענין אין לומר שאין לו זכות שאם לא תיושר בעיניו הרשות בידו לגרשה ולישא אחרת ואם ישרה בעיניו יקיימנה עכ"ל. נראה מבואר שדעתו ז"ל דאין יכול למחות מפני שיכול לגרשה ודלא כהנו"ב ז"ל

אמנם בזה שכ' דרק בקידושין קאמר הר"י ברזילי ולא בנשואין בזה נראין דבריו וא"כ עכ"פ ליתא לתי' הנ"ל. ומה שתי' חתנו הג' מוהר"י ז"ל דהפירוש בר"מ על אשת יבם בן ט' דהוי אשתו מה"ת ג"כ קשה עפ"מ שכ' הרמ"א ז"ל לת' ד' הטור אהע"ז סי' כ' שביאר דעל איזה עריות חייבין מיתה דנפ"מ לדינא דהיכא שא"ח עלי' מיתה לא נאסרה על בעלה וא"כ כיון דביבם בן ט' אין הבא עלי' מתחייב מיתה דמזה מיעטה קרא וא"כ ממילא דאם זינתה אינה נאסרת על בעלה. וא"כ שוב קשה למה לי קרא דאין משקין אותה כיון דלא נאסרה עליו ע"י הזנות כלל. אמנם לפ"מ שביארנו בדעת הר"מ ז"ל דאפי' היכא דאינה נאסרת י"ל דהמים בודקין. א"כ ה"נ צריך קרא דאע"ג דהכא הי' הקינוי קינוי מעלי' מגדול מ"מ אין משקין אותה משום שאינה אשת גדול וראי' מזה לשיטתינו בדעת הר"מ ז"ל

אמנם לאחר העיון י"ל ראי' זו דהנה באמת בל"ז קשה על הר"מ ז"ל שמיעט שומרת יבם דאינה שותית מתחת אישה והרי קיי"ל שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה וכמו שעמדו בזה התוס' ר"פ ארוסה וכ' לת' די"ל דאיירי כגון שבא עלי' יבם בבית אחיו אליבא דשמואל כמו דמוקי לה בגמ'. וא"כ שפיר נאסרה עליו ואעפ"כ נתמעטה משום דאינה תחת אישה אד"ק. אך זה לא יועיל לשיטת הר"מ ז"ל דפוסק כרב עיין בכסף משנה פ"ח מהל' תרומות וברור הד' דלדידי' ז"ל בכה"ג לא נתמעט. וא"כ אכתי תקשה קושית התוס' דלמה לי קרא למעט שומרת יבם דאינה שותית. אמנם אם נימא כמו שביארנו א"ש

אך באמת גם בל"ז יש לת' לפ"מ דמבואר מר"מ ז"ל ובטור וש"ע אהע"ז סי' קנ"ט דנהי דלא קיי"ל כרה"מ וסבירא לן דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה ה"ד ביבמה ישראל אבל אם הי' כהן נאסרה לו משום זונה א"כ שפיר צריך מיעוט תחת אישה דאינה שותית בכה"ג היכא דהי' כהן ונאסרה עליו. ומעתה י"ל דה"ה דא"ר מזה שצריך מיעוט על אשת קטן דשפיר י"ל דשומרת יבם בן ט' שבעל אותה והוא כהן דבכה"ג נהי דאינה נאסרת מצד הביאה דאשת של היבם מ"מ הא בלא"ה נאסרת מצד שומרת יבם שזינתה ונהי דשומרת יבם אינה שותית משום דלא מקרי תחת אישה אבל הכא דמה"ת היא אשתו שפיר הו"א דשותית מצד דעכ"פ נאסרה עליו דל"ג משומרת יבם שזינתה ולכן צריך קרא למעט קטן שאינו איש. וז"נ בעזהי"ת ויש לפלפל עפ"ז הרבה בסוגיא דיבמות (דף נ"ח) תן לחכם וכו'

אך לכאורה מדברינו אלה יתעורר קושי' גדולה על רש"י ותוס' ר"פ ארוסה דנדחקו בזה למאי דלא קיי"ל כרה"מ דשומרת יבם שזינתה אסורה למה צריך מיעוט על שומרת יבם דאינה שותית אמאי ל"כ בפשיטות דצריך קרא למעט היכא דהיבם כהן דבכה"ג נאסרה עליו. אמנם באמת לק"מ דהנה בתוס' סוטה, (דף י"ח ע"ב) סוד"ה אמרי