כלי חמדה במדבר מ

לקיים מצות נתינה אין מפרישין תרומה יותר מכל שהוא להתיר הטבל באכילה וא"כ תרומה של כהן עצמו לא שכיח שיהי' בו כשיעור ש"פ ויש לדחות כמובן מלבד זאת כ"כ במק"א שנראה דאף הכהנים צריכים להפריש שיהי' בו שיעור נתינה רק הם זוכים אח"כ משלחן גבוה. יהי' איך שיהי' הדברים ברורים כמ"ש הרמב"ן ז"ל דתרומה שנתנה לכהן ה"ה שלו לגמרי וחייב על גזילתה קו"ח ואשם הן אמת שיש להסתפק לפ"ד הרא"מ ז"ל מה יהי' אם אחר שגזלה מיד הכהן ונשבע והודה ושאלו הבעלים על הפרשתן דאגלמ"ל שלא הי' של הכהן מעולם א"כ לא נשבע להבעלים שהי' שלהם ולא גזל מהם אם צריך לשלם קו"ח ואשם כיון דהבעלים לא תבעו אותו כלל ולא נשבע להם על שקר ואע"ג דל"צ תביעת הבע"ד כמבואר בר"מ ז"ל פ"ז מה' שבועות ה"ה מ"מ כיון דמבואר בר"מ ז"ל שם ה"ו דא"ח אלא בנשבע לבעלים או לשלוחו הבא בהרשאתו א"כ י"ל דהכא אגלמ"ל דלא הי' בעלים כלל או אולי י"ל דלא גרע משלוחו של הבעלים גם יש לעיין מטעם אחר כיון דנשאלו הבעלים ה"ה טבל למפרע וטבל הרי אינו של הבעלים לגמרי דכהן הוא שותף ותלי' בפלוגתת רבי ור"י בר"י בקידושין (דף נ"ח ע"ב) אם צריך לשלם כל הקרן א"כ ה"נ יש לעיין כמה משלם. ובאמת בפי' הקרא הי' מקום לומר דקמ"ל דדוקא אם כבר בא התרומה ליד כהן אז הגוזל חייב קו"ח ואשם. משא"כ כשגזלו מבית הבעלים שהפרישו א"ח קו"ח ואשם להלכה דטוה"נ אינה ממון והוי ממון שא"ל תובעין וא"י להוציאו בדיינים א"ח כשנשבע עליו קו"ח כיון דליכא בעלים להשביעו ויש להאריך עוד בכ"ז לברר הד' היטב ואכ"מ

ב) (שם י"ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וגו' א"ה יען כי במצות סוטה כתבתי הרבה בימי חורפי בת' לח"א לברר הרבה ענינים בדעת הר"מ ז"ל בהלכה זו ויש בהם הרבה הערות חדשות ע"כ אמרתי להעתיק הדברים כאן בתוספת נופך ואסדר הד' באותיות להקל על המעי' ואקוה כי יהי' לתועלת התלמידים וז"ל שם

יקרת מכתבו קבלתי והי' לי לנחת וכו' ועד"ת אשר שלח לי קונטרס בדיני סוטה וערך מערכה בדיני סוטה בחו"ב כאשר יאתה לכ"ת ובקש ממני לעי' בד"ק נדרשתי לאשר שאלני והנני להשיב חו"ד ע"ד היקרים ואבוא ע"ס דבריו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

(א) והנה ר"ד לתמוה על המל"מ בפ"א מהל' סוטה שכ' לתמוה על הר"מ ז"ל הנ"ל שם שכ' אמר לה לא תסתרי עם איש פלוני והי' קטן פחות מבן ט' וכו' א"ז קינוי שנאמר ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרים אותה עליו עכ"ל ותמה המל"מ דלמה צריך קרא למעט ת"ל כיון דאינה נאסרת א"כ מנ"מ אם הוא קינוי או לא ותי' דהוי כמו קינא דרך אברים דמבואר בסוטה (דף כ"ו) דצריך קרא אע"ג דאינה נאסרת בדרך אברים מ"מ סד"א דבקפידא דבעל תלי' והא קא קפיד וא"כ ה"ה דצריך קרא למעט בקינא לה מקטן דאינה נאסרת אתד"ק. ותמה כ"ת א' אחר דאיכא קרא דקינוי דרך אברים ל"מ והטעם דל"ת בקפידא דבעל אלא אם נאסרה עליו א"כ ה"ה דידעינן דקינוי מקטן ל"מ ואכתי קשה ל"ל קרא. ב' דמה ענין זל"ז דהתם שפיר צריך קרא כיון דהיתה סתירה ויש ספק איסור דילמא זינתה רק דבאנו לומר דאינה שותית מכח הקינוי ע"ז שפיר אמרינן דהו"א דגם קינוי איכא כיון דעכ"פ קפיד בעל וממילא מוכרחת לשתות מצד דספק דילמא זינתה ונאסרה עליו אבל הכא לו יהי' דהקינוי היא מעלייתא מ"מ א"כ סתירה אלא עם קטן ואינה נאסרת עליו ואיך צריך קרא ע"ו א"ד דפח"ת: