כלי חמדה במדבר לח

ר"י אף אנן נמי תנינא הי' בה קדשי מזבח ימותו לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו ידחו עיי"ש היטב כל הסוגיא. מבואר שם דענין הרשעה הוא על האדם כל זמן שלא נתכפר וכללא הוא כל זמן שאינו מתכפר לו ה"ה בכלל רשע וקרבנו הוי בגדר זבח רשעים תועבה אע"ג דקיי"ל כל המומתין מתודין והרי עשה תשובה קודם מיתתו מ"מ כיון דאינו מתכפר לו ע"י מיתה גרידא וצריך קבורה ג"כ הוי בכלל זבח רשעים תועבה עיי"ש היטב הסוגיא ותמצא מבואר כן ועי' ביד רמ"ה שם שכ' בזה"ל ודחי ודילמא משום דהו"ל זבח רשעים דאע"ג דאיקטיל כיון דמתוך רשען מתו לא הוי להו כפרה ואי קשיא לך מתניתין דקתני שכל המתודה יש לו חלעה"ב וכ"ת התם כיון דהתודה לאו מת מתוך רשעו הוא והכא בעהנ"ד ליכא וידוי דהא כולהו כחדא מתקטלי בסייף ולא משהו להו כי היכא דלא ליערקו מנייהו והא בהדיא קתני שכן דרך כל המומתין להיות מתודין דאי מהאי מתניתין הו"א הנ"מ לעולם הבא לכשיחי' מתים ואילו אביי כי קאמר כל זמן שהוא מת קאמר עכ"ל. מבואר בדברי קדשו של רבינו הרמ"ה ז"ל שלמד דגם בעיר הנדחת מתודין קודם שימותו ואעפ"כ הו"ל זבח רשעים כל זמן שלא נתכפר להן דזב"ז תלי'. וכן מצאתי בת' שתי הלחם למר"ם חאגיז ז"ל בסי' ל"א והוא תשובת הג' בעל עטרת זקנים ז"ל שכ' כן בפשיטות להוכיח מסוגיא הנ"ל דאינו יוצא מגדר רשע עד שנתכפר לו אע"ג ששב

ואני תמה על עצמי איך אפ"ל כן והא מבואר בקידושין (דף מ"ט ע"ב) דמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' הוא רשע גמור שמא הרהר תשובה בדעתו מבואר דנעשה צדיק בהרהור תשובה אע"ג דברור הדבר דאינו מתכפר לרשע גמור זה בלא יסורים מ"מ נעשה צדיק ע"י תשובה הרי דע"י תשובה נעשה צדיק אע"ג שעדיין לא נתכפר לו. וא"כ אמאי יהי' בגדר זבח רשעים תועבה. ובאמת הדבר מבואר כן בכל המפרשים דתשובה וכפרה הם שני ענינים חלוקים דמשעה שהרהר תשובה בלבבו וקיבל עליו לשוב להשי"ת בלב שלם יצא מגדר רשע ונעשה צדיק. אמנם לכפר החטא בזה יש ד' חלוקי כפרה אך מסתימת ד' הגמ' סנהדרין ומד' הרמ"ה ז"ל מבואר להיפוך

אמנם לדברינו הנ"ל י"ל דבאמת כל זמן שלא נמתק רושם החטא לגמרי אינו בגדר צדיק ואכתי הוי זבח רשעים והא דאמרינן דהמקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפי' הי' רשע גמור הר"ז מקודשת מצד שמא עשה תשובה היינו דאנו אומרים כיון דהתנה כן יש לחוש דילמא עשה תשובה מאהבה דבזה נהפכין הזדונות לזכיות ולא נשאר רושם חטא כלל ומתכפר לו ג"כ אבל בסתם וידוי שמתודה בשעת מיתתו שהוא רק תשובה מיראה אינו נשלם הכפרה במיתתו ג"כ ואכתי הוי זבח רשעים תועבה (ובדרך דרוש י"ל בזה לשון הגמ' שמא הרהר תשובה "בדעתו" שדעת הוא המחשבה ומקורה מהמוח שהוא תשובה מאהבה ע"י שמשיג גדולת השי"ת. אמנם בר"מ ז"ל פ"ח מה' אישות כ' הלשון שמא הרהר תשובה "בלבו" ואכמ"ל בזה) ודו"ק היטב בזה כי לא מצאתי עוד בשום מקום שיבאר הדברים ויען כי הדבר נוגע למצות וידוי האמורה כאן רשמתי הדברים ועי' מ"ש בביאור ד' הגמ' דסנהדרין הנ"ל במקומו במצות עיר הנדחת

ונחזור לענין שאנו דנים עליו שנראה דבכל גזל ונשבע יש בתשלומי הקרן כפרה ג"כ. וא"כ לכאורה נסתרו דברינו דא"נ דזה בכלל הקרבנות שהבעל חייב בהם א"כ גם בגזל שיש בעלים והי' הבעל חייב לשלם עבור אשתו. אמנם יש לקיים דברינו דדוקא בגזל הגר דעיקרו כפרה ודינו לגמרי כקרבן דצריך לתנו ביום דוקא ובב"א הוי בגדר קרבן והבעל חייב בקרבנות אשתו. אמנם בגזל לבעלים נהי דמכפר ג"כ מ"מ עיקר התשלומין משום ממון ובזה לא נתחייב הבעל כמו דאינו